דיון דחוף/ אילן וייס
דיון דחוף______________
"בנקיק נסתר בצוקים
איילה שותה מים
מה לי ולה
אלא צוקי ליבי
אלא מעיין חיי
אלא נסתר
איילה
מה לי ולה
אלא אהבתי."
) יונה וולך)
תמיד כשהסתו החל לנשב את הרוחות הכהות שלו
זה היה מתעורר שוב
זה אולי לעולם לא יגליד
ובכל אופן זה ייקח שנים
היא שוב מבצעת את השיחזור
מתי זה חצה את הסף,הקו הבלתי נראים
מחברות,הדוקה ככל שתהיה
לדבר המתוק,המפחיד הזה ?
אולי זה היה שם מההתחלה?
הן היו חברות-הכי-טובות, כאלה שאתה רואה את האחת, זה נראה
לא טבעי בלי השנייה
אבל תמיד יש שעות שבהן השמיים
נראים ממש שתויים מרוב דם
משהו זז שם בעדינות מפלצתית
כמו שמנסים להזיז בלי לשפוך כוס מלאה עד גדותיה
באיזה נוזל מוזר
אי-אפשר לשים את האצבע בדיוק
על הרגע המסויים הזה שבו הידידות,מסירות,מה שלא יהיה
הומרו בדייקנות אלוגריתמית
למה שזה הדבר הזה כיום.
איזו מילה מוזרה,זרה ואבודה זו "ערגה"!
ומה עושים עם זה?
איך ממשיכים לפסוע בעולם עם הדבר הרותח הזה בידיים הַכְּווּיוֹת?
אז למה לנו כל העניין הזה
אז למה לנו כל העניין הזה
עוד יום, כשיושבים על המדרגות בחדר המדרגות,בזמן ההפסקה במקום העבודה
מדברים,כמעט לוחשים,בקולות הסויים
כמעט כמו לנסות למנוע דליפה מכור גרעיני
כלומר,כמעט כמו לנסות לעצור את זה עם האצבעות
אולי זה הצליח לילד ההולנדי המזויין ההוא
פה זה מורכב מדי ושביר מדי
ההיא קופצת כמו שאומרים כנשוכת נחש ורצה במורד המדרגות
אם מישהו היה מציב פה עכשיו מונה גייגר
מה הוא היה מראה?
היא ממשיכה לשבת לבד על המדרגות
יכול להיות שהקיר שלידה פועם מלא דם,אבל צריך לחזור לעבודה
היא עוד מנסה לדבר עם ההיא,ללבן את העניין
אבל זה כבר לא הולך
משהו פה הוא כבר שבור ללא תקנה
ומה עכשיו?
החיים נמשכים,השעות,הימים,השבועות,השנים
דומה שהיא מחפשת תירוצים ועילות להזכיר את ההיא
"אתם יודעים מי עכשיו ראש הצוות של ... ?"
"העבודה הזו,זה כנראה מה שהיא עושה עכשיו"
"יש לה עיניים גדולות לההיא"
"מה יהיה בסופה של האשה הזו,מה יהיה בסופה"?
"כשהיא נכנסת לחדר,חבל לכם על הזמן,השערות סומרות לי, ש.,ש.,ש.,ש...."
האם מישהו שם לב להערות האלה,למשמעות שאולי יש מאחוריהן?
יכול להיות,אבל מתעלמים, כל אחד והעניינים והדאגות שלו
החיים נמשכים
היא כבר כמעט לא רואה את ההיא
"היא כבר הרבה זמן לא הגיעה לעבודה...",היא אומרת לאחראי שלה
"היא מגיעה כל יום", "ראית אותה"?
אבל ההוא עונה לה,שההיא עברה עכשיו לעבוד במשמרת בוקר
החיים נמשכים
מה יהיה הלאה?
שומדבר מיוחד,סביר להניח
זה יישכח,או יודחק
זה לא יישכח, אבל החיים נמשכים
אבל האהבה אינה יודעת פשרות
אבל האהבה אינה יודעת פשרות
באיזה סרט תעודה מתישהו באיזה לילה
מראים את אזור האסון בפוקושימה כמה חודשים אחרי
עיירות הרפאים, הדליפה הבלתי פוסקת מהכור ההרוס
עמודי חשמל מרוסקים,בתים שבורים,מכוניות מעוכות
רוח נושבת,דלתות וחלונות נטרקים
גשם אלכסוני,שחור
היא מדברת ברכות עם רוח-הרפאים היושבת לצידה
והדליפה הבלתי-פוסקת שנמשכת כל הזמן
It's the end of the world
Why does the sun go on shining
Why does the sea rush to shore
ומי זה המדווח על כל זה? איזה מספר יודע כל?
הוא לא יודע-כל,הוא מנחש חלק גדול מהדברים,הוא משער,ממציא,הוא איזה
סוג של מציצן,הוא גם כן מאוהב ב-ש.
מדוע לבדידות אין כוח שילטון
מדוע לבדידות אין כוח שילטון
החיים נמשכים
עכשיו שוב לילה והאפלה כדרכה מצמידה את פניה לחלונות, מביטה בנו
בשנתנו, אבודים במשעולים הרדופים האלה, הבלוז היפהפה, מעורר היראה הזה.
הוא מציב אותה ואת ש. על אחד השבילים, והן פוסעות להן, נעלמות
אלתוך השקיעה, אבל,כמובן, נשארו אינסוף הדרכים שלא נבחרו,מבוך אפל
הקול הקר והרדוף הזה שמאיזשהו מקום לוחש את השיר השבור הזה
על אחד השבילים אי-שם משהו מדמם לאיטו בלא מעצור
זה נושא את עיניו ומביט בְּךָ,מביט בְּךָ מבעד לכל שכבות הזמן והמציאויות
כשתתעורר כבר לא תזכור את זה
אבל תמיד נדמה שיש משהו
הבהוב משהו חטוף בשולי שדה הראייה
שנעלם כשאתה מנסה למקד את מבטך לשם
ולוחש אבוד את השנים,השנים,השנים
ואולי מדי פעם שרים לעצמם בלחש קפוץ
Someday my prince will come
ואולי באמת מבעד למארג הפרום של השנים
משהו קצת עקום ועצוב עד אימה רכוב לו על גבו של סוס לבן
יום אחד הם יגיעו הסוס הלבן והרוכב העצוב שלו
עיני הפרג של הסתו.
----------------------------------
