מאמר:
על פרשת שופטים/ חגי קמרט
פרשתנו מתחילה בנושא המשפט. משפט הוא צורך חברתי ויש למסדו בכל חברה מתוקנת. התורה רואה במיסוד המשפט כצורך חברתי בעל ערך חשוב מאוד.
"שופטים ושטרים תתן לך בכל שעריך אשר ה' אלהיך נותן לך לשבטיך ושפטו את העם משפט –צדק.
לא תטה משפט לא תכיר פנים ולא תקח שחד
כי השחד יעור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים.
צדק צדק תרדף
למען תחיה וירשת את הארץ
אשר ה' אלהיך נותן לך.
ראו: מינימום מילים, מקסימום של הוראות, כללים, והנחיות ברורות מאוד. תמצות הדברים אל העיקר הוא ממאפייניה של התורה ככלל ושל תורת כוהנים מצוות וחוקים בפרט.
מה שמתאפיין בקטע קצר זה הם שלושת הדגשים שלהלן:
הצו או ההוראה
הנימוק (למענך, למען הסדר החברתי)
קורת הגג האלוהית. הכל ביחס לרצון שמים.
למשל פסוק ראשון:
שופטים ושטרים תתן
לך בכל שעריך
אשר ה' אלהיך נותן לך לשבטיך.
בבחינת הקטע נראה על פניו שישנן שאלות תמוהות.
"שופטים ושטרים תתן לך בכל שעריך אשר ה' אלהיך נותן לך לשבטיך ושפטו את העם משפט –צדק.
למה בכל שעריך? האם שערי הערים הם מקום יאה לעריכת משפטים?
אם אתה הוא הממנה את השופטים וממקם אותם מה הצורך להדגיש אשר ה' אלוהיך נותן.
ואם כתוב לך אז בשביל מה הפרוט לשבטיך?
אגב מצאנו כאן צורה חדשה של "פרט וכלל" קודם מציין את הפרט ולאחר מכן את הכלל ולא כהרגלה של התורה ומעניין למה?
המשפט "ושפטו את העם משפט צדק" נראה יותר כהבעת משאלה, תקווה, מאשר דרישה.
והסיבה פשוטה: ברגע שאתה ממנה שופט אתה בעצם נותן בו אמון וכל שיפסוק צריך להתקבל על דעתך כי אתה הוא שמינית אותו.
אך אם זו דרישה יותר מאשר משאלה פירוש הדבר נתינת סמכויות לציבור כדי לבקר את השופטים שלו. כלומר אם לא ישפטו משפט שעל פי הדעה הרווחת אינו משפט צדק ניתן יהיה לנקוט נגדם באמצעים.
איך אפשר לדעת מהכתוב אם הכוונה להבעת תקווה משאלה או לדרישה?
התשובה היא שלפי הניסוח והסגנון רואים שהפנייה היא בלשון דרישה ולא הבעת תקווה או משאלה.
לא סתם נוקטת התורה כאן בדרך של פרט וכלל. ולא מקרה הוא שאופן הפנייה הוא לכל פרט ופרט ולא לכלל.
עובדה זו מעידה שבע מונים עד כמה התורה מיחסת למשפט ולצדק חשיבות רבה. עד כדי שהיא פונה לכל אדם ואדם בעניין זה.
בצורת פניה של "שופטים ושוטרים תתן לך" מטילה התורה את האחריות למינוי על כל פרט ופרט מישראל.
"לך לשבטיך" פירושו קודם כל לך למענך והיכן הוא ציון הקף האוכלוסייה או תחום קהל הנשפטים בכל פריפריה ופריפריה. והתחום הוא סדר גודל של שבט.
מכאן יוצא גם שכאשר הוא כותב "ושפטו את העם משפט צדק." הוא מתנה בעצם תנאי:
היושר והצדק הן תכונות שחייבות להיות אצל השופט ואחיות מסוימת מוטלת גם על כל פרט ופרט.
ובהמשך:
לא תטה משפט לא תכיר פנים ולא תקח שחד
כי השחד יעור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים.
צדק צדק תרדף
למען תחיה וירשת את הארץ
אשר ה' אלהיך נותן לך.
הפניה הזאת אינה רק אל השופט שימונה אלא גם היא מופנית אל כל פרט ופרט בעם.
הטיית משפט או לקיחת שוחד הכרת פנים על ידי השופטים נופלת במידה מסוימת גם על הממנה אותם לשופטים.
המשפט צדק צדק תרדוף יפה מבחינה ספרותית המלה תרדוף מחזקת את הביטוי צדק הרודף אחרי צדק.
גם מביא שתי מילים זהות שכאילו רודפות זו אחר זו וגם אומר תרדוף!
הנימוק לא רק לשם חיות אלא גם לצורך ירושת הארץ.
והחתימה הכל מידי שמים: אשר ה' אלוהיך נותן לך."
ההדגשה של פעמים צדק באה כדי לכוון (לדעתי) גם לצדק אוביקטיבי וגם לקחת בחשבון צדק סוביקטיבי הנשען על תרבות המוסר ( היינו מקרים בהם יש לנהוג לפנים משורת הדין)
הפטרת שופטים ישעיה נא (יב) – נב (יב)
בהפטרת ואתחנן ראינו תבנית מסוימת בסגנון ישעיהו: "נחמו נחמו עמי יאמר אלהיכם" כלומר חזרה על המילה לצורך הדגשה.
והנה כאן לקראת סוף ההפטרה אנו שוב פוגשים בסגנון הזה של מלים פעמיים : "סורו סורו צאו משם טמא אל תגעו, צאו מתוכה הברו נושאי כלי ה' (נב יא)
שם בעניין נחמה וכאן בעזיבת הגלות.
יהדות הגולה מתבקשת לסור ממנה משום שהעפר טמא וכן משום הברו נושאי כלי ה'. כלומר הברו יבררו אל כלי ה' כלומר אל קודשי ה' במילים אחרות ימצאו דרכם אל הקודש.
מכאן שישנם כאן שתי סיבות לעזיבת הגלות ראשית משום טומאתה הפיסית של הגלות ושנית כדי לצאת מהטומאה אל הקודש אל הרוחניות שבעבודת ה'.
אם כך מדוע פעמים סורו סורו!
לפי דעתי מאותו טעם של נחמו נחמו. צורך סיגנון אופינית של ישעיהו ברצותו להדגיש דבר מה שרגש עמוק נלווה אליו.
הבלטת הרצון שיצאו מתוך רגש אהבה ודאגה לעם הנבחר מוצאת ביטויה בדברי הנביא האומר פעמיים סורו. אך זו דעתי בלבד.
לפי המלב"ים סורו סורו בא כנגד הטומאה הפיזית וכנגד הטומאה הרוחנית.
אבן עזרא מפרש על פי הפשט "סורו סורו פעמים – דרך מהירות כמו סורה סורה אלי (שופטים ד יח)
מן המדרשיה
פרק י"א פסוק כו : "ראה אנכי נתן לפניכם היום ברכה וקללה"
רבנן אמרי: אמר הקב"ה לא לרעתם נתתי להם ברכות וקללות אלא להודיען איזו דרך טובה שיבחרו אותה כדי שיטלו שכר, מנין? ממה שקרינן בעינין: "ראה אנכי נתן לפניכם היום ברכה וקללה". (דברים רבה פרק ד א)
דבר אחר: אמר רבי אלעזר מ (שעה) שאמר הקב"ה הדבר הזה (הברכות והקללות) בסיני, באותה שעה (מאותו הרגע) "מפי עליון לא תצא הרעות והטוב" (איכה ג' ל"ח) אלא: מאליה הרעה באה על עושי הרעה, והטובה באה על עושי הטובה.
