המורה שלנו להיסטוריה אמר לנו פעם כי הכיכרות בערים מייצגות את המוות ואחי, המשורר, תמיד אמר שאין דרך טובה יותר להכיר עיר מאשר דרך הכיכרות שלה. הפעם הראשונה שראיתי גופה מתה הייתה בכיכר שבע המזרקות. זה היה צעיר שרוע על הכביש ליד האופנוע שלו. אז נזכרתי בדברי המורה שלי להיסטוריה וחשבתי שהממשלה הייתה צריכה לבנות רמזורים כדי להסדיר את זרימת התנועה הנכנסת לכיכר.
הכיכר מקבלת את שמה ממזרקת שבעת המשפכים שנמצאת במרכזה. מנגנון שאיבת המים שלה פועל רק לעיתים רחוקות כמו שצריך. זו רק אחת מהדרכים השונות שעיריי מנסה לחקות ערים כמו דמשק או חלב, שם יש גם מזרקות הנושאות את השם הזה . מה שלא נראה שהוא לוקח בחשבון הוא שיש שם יותר ממה שאפשר פשוט להעתיק. ובניגוד לדמשק או חלב, בעיר זו אין מוסדות פרטיים ולא ממשלתיים הנלחמים לרכוש מבנה הנמצא ישירות על הכיכרות שלו.
בקיץ אנשים מחפשים מקלט בשבע המזרקות מתנורי הלהט שבתיהם הופכים. הבעיה היא שאין מקום בעיר שלי מקום שבו אוהבים יכולים להיפגש. תושביה תמיד דרוכים בכוננות להתנהגות לא ברורה ומי שמעוניין לדבוק באינסטינקטים הבסיסיים שלהם צריך לעשות זאת מאחורי דלתות סגורות מאוד. כתוצאה מכך, כל מה שאי פעם הצלחתי לעשות עם בנות זה להחליף תמונות ושירים. קיבלתי פעם נשיקה וירטואלית מאחת הבנות ששמה הופיע בטלפון שלי כטווח בלוטות ', אך ייתכן מאוד שזה היה סתם מעשה קונדס של זכר בן ארבעים שנה שעישן נרגילה לידה.
כשהייתי בשירות צבאי ניסיתי פעם אחת לערוק. אחרי שלכדו אותי , ניסיתי לשכנע את קצין המשמרת שרק התכוונתי לקחת כמה ימי חופש כדי לצאת לטיול קצר בדמשק. הוא נראה משועשע מהניסיון המגוחך שלי לרדת מהקרס בכך שנתתי לו תירוץ מטושטש ורק אמר - "נראה כאילו לא חשבתם את שבעת המזרקות ואלו לא היו היו מחיר מספיק תלול כדי לשלם באופן לא הולם עבור ביקור בדמשק. "
רק לאחר שסיימתי את שירותי הצבאי ויכולתי סוף סוף להתקרב לדמשק כדי לבקר בה בפעם הראשונה ,תפסתי את כוונתו אז, כשב נקודת בדיקה בדרך לשם ראיתי שוטר, שבדק את המסמכים והחפצים של נהג, שאל אותו האם לו ולשאר דיירי הרכב היו "שבע המזרקות". הנהג חשב שזה חכם לא לנגן במעומעם ולחץ קצת מזומנים בידו של הקצין. "אנחנו שבע," הודיע לקצין. "שבע כמו שבע המזרקות", צייץ השוטר בזמן שהנהג הפעיל את המנוע ונסע משם.
ההפגנה הראשונה שהתקיימה נגד הממשלה בכיכר שבע המזרקות הסתיימה באמבטיית דם, ואחרי שהממשלה איבדה את השליטה על העיר, החלו לפתוח בה התקפות אוויריות על בסיס קבוע. לטייסי המטוסים הללו, האנשים בשטח ודאי לא רק דומים לנמלים, אך בוודאי ערך זהה להם. זה בטח הרגיש להם כמו משחק, להכין בשר טחון מההמונים שהתנפחו באלפים בכיכר.
לפני שלושה ימים, שני זקנים הפילו קופסת עץ באמצע הכיכר. בפנים, היה אדם שעצרו בגלל התנהגות לא מוסרית. לאחר תפילת אחר הצהריים הם הרימו אותה, פתחו אותה והחלו לצעוד איתה לאורך הרחובות . הילדים ירקו לעבר האיש שהתנודד בתוכה.
כשעברתי ליד הכיכר היום, ראיתי עדרים של אנשים לוחשים ומצטופפים במרכזה. נראה שהם הגיעו לשם מונעים על ידי סקרנות ולא הצליחו לעזוב בגלל הפחד ששיתק אותם לאחר מכן. לפתע נזכרתי בדברי החוכמה של אחי, " בכיכרות של ערים נוצרת היסטוריה."
אני עצמי לא יכולתי לעמוד בפיתוי לברר מה קורה והתקרבתי לקהל בכיכר. במרכזו נמצא אדם כבול למוט. כנראה שהיה כמעט בן שישים. כל גופו נפוח ופניו נראו כמו רוח רפאים, חיוורת ומוכרת כאחד. נראה כי עיניו המתות היו נעוצות בי. לקח לי זמן, אך בסופו של דבר נזכרתי בו. הגופה השנייה שמתה שראיתי אי פעם מקרוב התבררה שהיא זו ששייכת לא אחר מאשר מורי לשעבר להיסטוריה.
* מחמוד אל' חאסן-סופר סורי.
