מאמר:
חוק הדירוג/ ד"ר ברכה קליין תאיר

זו מראת הידע האחרונה שלי במסגרת "ארגניה". בספטמבר אציג את המיזם החדש שלי "לזרוע דעת" ובמסגרתו אפרסם מראות ידע חדשות.

מראת הידע הזאת נוגעת בנושא שחשוב להבין אותו, מאחר והוא משפיע על איכות הקיום שלנו.

האם אנחנו יכולים לאכול מעבר לקיבולת שלנו? האם אנחנו יכולים להטעין מוצר שלא בוואט הנכון? האם אנחנו מסוגלים להתפתח מעבר לתקרת הזכוכית שלנו?

התשובות לכל השאלות תלויות בהבנה שלנו את המדיום בו אנחנו נמצאים. כלומר, כל אחד אוכל, מושך, מבטא, מחדש, יצירתי ומתפתח בהתאם לשלב בו הוא נמצא על הסולם האבולוציוני (לסולם 10 שלבים עיקריים. רובנו נמצאים על שלב 3). יחד עם זאת עלינו לזכור כי כמערכות חיות – אוטופואטיות (self-creation) אין גבול להתפתחות שלנו, לעוצמות שלנו, ליכולות שלנו, לידע שלנו, ליצירתיות שלנו. עוד בחיים אלה כולנו יכולים לאתגר את חוק הדירוג ולהשיג את השמיים תודעתית!!!

חוק הדירוג פועל בנתיב האבולוציה. הפוטנציאל של הכול (ידע, יכולות, אמיתות, אנרגיות, השראה, חדשנות, צמיחה וכד') מתגלה בהתאם לתדר התודעה בו נמצא האדם. עוצמות המוח הן המפרשות את המציאות. כאשר העוצמות מוגבלות, אנחנו לא מסוגלים לראות פוטנציאל אינסופי שמעבר לחור מנעול ההתבוננות שלנו. כאשר מפתן הזיכרון שלנו מתרחב – מתעצם, ביכולתנו לפתוח דלתות לפוטנציאל חדש ולהמשיך לטפס.

כלומר, חוק הדירוג הוא הגורם למערכת ההצפנה של ידע/אמיתות/פוטנציאל/אנרגיות וזאת, כדי למנוע את הרס הבריאה (בגלל חטא גן עדן, חטא מגדל בבל...או חטא הספרייה במצריים). מנגד, עצם תהליך החקירה, שאילת השאלות, הסקרנות, הניתוח, הסינתזה, הפלירט עם מציאות אונטולוגית נעדרת הצורה, מאפשרים לנו לגלות, להתפתח ולהתקדם.  יחד עם זאת, מערכת ההצפנה גם מביאה לשרלטנות ולמניפולציה של "סמכויות", בעיקר דתיות.

היום, לאור תוכנית האבולוציה החדשה, דת ומדע חברו יחדיו על מנת לפוגג את המסתורין של הסודות ואנחנו נחשפים לאמת גדולה יותר (בכתבים שונים בכלל ובספר הידע בפרט), שלעיתים היא אף הפוכה למה שידענו.

גילוי האמת הכרחי כיום לאבולוציה, מאחר ואמת, מעבר לתוכן, היא ממד של אנרגיה עוצמתית. אנחנו נדרשים לפותחן אנרגטי חזק זה על מנת לפתוח את הצופנים שלנו, לשחרר את התת מודע, לפרוש כנפי תעופה לגילויים חדשים ולהחזיר את הסמכות למהות הפנימית שלנו. במסע, עלינו ללמוד לשאול שאלות מהותיות: ככל שהשאלה פתוחה, מפתיעה, מאתגרת, חושפת, כך התנועה שהיא יוצרת הרמונית ומואצת יותר. שאלה מפסיקה את התגובתיות שלנו, מאיטה תנועה, על מנת להניע תנועה חדשה עוצמתית יותר. היא ממגנטת ערוצים המהדהדים באותו תדר שמאפשרים לנו לקבל תשובות חדשות.

אם כן, חוק הדירוג/האבולוציה בעצם משקף את טבע הבריאה.

טבע הבריאה הינו אוטופואטי:  בריאה ש"סגורה" על עצמה ובוראת את עצמה מתוך עצמה (self-creation) בתנועה רקורסיבית. הכול בא לידי קיום מתוך עצמו, יוצא החוצה לתהליך התדלוק ופתיחת צופני הארכיבים וחוזר אל עצמו עוצמתי יותר, עד שהוא משתווה בצורה לנקודת המוצא – הכוללות הרוחנית – הקומה ה-100. זו הדרך לפתוח שערים לממדים עלומים ולא נודעים.

כלומר, התשוקה להיות יותר - לדעת יותר - להשיג יותר מקודדת בתוכנו. היא מביאה אותנו לצמיחה – התחדשות – השתנות וטיפוס לעבר קומות (ממדים) גבוהות יותר של עושר, במידה ואנחנו קשובים למהותנו. התשוקה הזאת מניעה אותנו להעז לרדת מהפסים המוכרים; היותנו מערכות אלופואטיות: מערכות מכאניות – פונקציונליות שזקוקות להרבה שעות 'מוסך' ולכול מיני טכניקות על מנת לשפר את ההישרדות האופקית שלהן, ולעלות על פסים חדשים; להיותנו מערכות אוטופואטיות (מאטורנה ווארלה חיפשו מילה שתתאר מערכות חיות מבלי ליפול למוכר ולידוע ומצאו; self-creation, act of composing). מערכות חיות צומחות, מתחדשות ומטפסות אל עבר הממד הגבוה הבא (תנועה אנכית של קיום), מתוך עצמן, כל יום מחדש. ככול שאנחנו מצליחים לטפס גבוה יותר, החומר והחיים מזדכים והופכים למדויקים יותר. אנחנו עוברים ממדרג החומר למדרג החיים, וממנו למדרג המחשבה, ומימנה למדרג הרוח. כלומר, ככול שאנחנו מגיעים לשלבים הגבוהים יותר בסולם האבולוציוני, עלינו לעבור שינויים שאינם מכאניים – חיצוניים, אלא קוגניטיביים – תודעתיים.

את המערכת החיה שהיא אוטופואטית  מתפעלים 4 מאפיינים:

1. יחסים של תלות הדדית: הכול נמצא בתלות הדדית של השפעה והזנה. הכול מתרחש בתוך יחסים, אינטראקציות, תקשורת. ככול שמרחב היחסים הוא מרחב של הסכמה (consensual domain), מרחב של שותפות, השונות הקוגניטיבית – תודעתית מתכללת ביתר קלות ומאפשרת לנו או לארגונים שלנו להשיג יותר עמידות, חוסן, איזון, בריאות, עוצמה. כלומר, מי שאנחנו, הארגונים שלנו, המציאות הקיומית, הם תוצר של יחסים, תוצר של מרחב שהוא סמנטי -  קוגניטיבי – תודעתי, שמחבר ביחד מרכיבים שונים המגדירים מערכת מסוימת. זו הבנייה פנימית (structural coupling) בתוך שפה (מחשבה יוצרת מציאות, יוצרת אותנו, יוצרת את הארגונים שלנו).
2. אוטונומיה: לכל מרכיב הנחשב למערכת חיה יש רצון חופשי למשוך – לדחוף – להגדיר את מה שהוא מוצא לנכון, כדי לתמוך בהמשך הצמיחה, ההתחדשות וההשתנות אל עבר הממד הגבוה הבא.
3. ייחוס עצמי: מערכת חיה הינה מערכת לומדת שכל הזמן משתנה, לא כאקט של כפייה מבחוץ, אלא כאקט פנימי. הצופה פועל בתוך domain of descriptions המשקפים בעצם את היודע ואת עולמו הפנימי (mental construction). המציאות האפיסטמולוגית איננה מתקיימת עצמאית מהצופה. היא לא משהו המוצגת בפניו, אלא משהו recognized by him. תפיסה איננה מכוונת לתפוס עולם חיצוני "שם", או כל אובייקט אחר, אלא תיאור או הסבר ספציפי של מציאות המוגדרת מתוך עולמו הפנימי של המתבונן (בחירה). לא ניתן להפריד בין ההתבוננות למתבונן, או בין חשיבה לחושב, או בין הצופה לנצפה: האם החושב יכול להתבונן בחושב שחושב חשיבה X? אנחנו לא יכולים "לצאת החוצה" מתחום הקוגניציה שלנו ולהתבונן בה. הקוגניציה היא מי שאנחנו. על כן זוהי מציאות של היוצר=נוצר, רואה=נראה, המשקפת את רמת התודעה, המגבלות והגבולות של האדם. אין הפרדה בין אובייקט לסובייקט. אין מציאות "שם" שעלינו להתבונן בה ולהתאים עצמנו אליה ו/או אין מציאות שנוצרת בתוכנו, אלא שתיהן יחד יחידה ביולוגית וחברתית בו זמנית (בשונה מהפוסטמודרניזם לפיו הצופה משפיע על הנצפה). הווה אומר, ההתייחסות למציאות איננה דרך אובייקט-סובייקט, אלא דרך מציאות של אחדות; גם...וגם...הפנים והחוץ אחד הם. מציאות זו היא גם דינמית - מקור כל הדברים, הכוח המניע, והיא גם סטאטית - בעלת תבניתית של סיבה-תוצאה (הצפוי).
4. יצירה חדשה: בכל סיבוב רקורסיבי של אבולוציה, מערכת חיה מייצרת את החדש מתוך עצמה. מכאן שתהליך הצמיחה, התחדשות, ההשתנות של מערכות אוטופואטיות הינו פנימי (self-creation). לפיכך, אין הפרדה בין פנים לחוץ. כלומר, מערכת אחת שונה ממערכת אחרת לא בגלל המרכיבים שיכולים להיות זהים (כמו גוף האדם, או כמו כל הארגונים), אלא בגלל העוצמה הסמנטית – קוגניטיבית (בינה – היגיון – מודעות) -  תודעתית שמתפתחת בתוך מרחבי השותפות ביחסים שיוצרת התארגנות שונה של המרכיבים.

אם הבנו את טבע הבריאה, ניתן כעת לצאת למסע מרתק של אלפי שנות אבולוציה ולהבין מדוע לא כל כך הצלחנו לטפס בסולם הדירוג האבולוציוני...

במשך כחצי מיליארד שנים (19 מחזורי אבולוציה של 26,000 שנה כל אחד) הופעלו אמצעים טכנולוגיים קוסמיים מגוונים למען האבולוציה שלנו כדי שנוכל לחזור ולהיות האדם שבצלם אלוהים נברא ("ספר הידע", 26/239).  אלא שבגלל החלטות שגויות והבנות מקובעות, בקושי טיפסנו 3 ממדים. בזבזנו זמן יקר ונתקענו במדיום של מוות.

מאז ימי קדם בהתחלה הוחל חופש הרצון (סיפור גן עדן המסמל תודעת אור גבוהה). הבחירה בעץ הדעת טוב – רע, איננה בחירה ממקום של חופש, כי מאז אנחנו תמיד מצווים רק לעשות טוב. ואילו בחירה ממהות שהיא בחירה ממקום של חופש, נעדרת דיכוטומיה. אם לא נבחר הפעם לדעת את האמת (חוכמה) ממקום של חופש, נמשיך להישאר בתודעה מצועפת ומחוץ "לגן העדן".

מאז שנפלנו אל תהום הנשייה,  אל החושך הדחוס, אל ספריות כבויות (למוריה, אטלנטיס, יוון, מצרים, ישראל), האמצעי הבא לאבולוציה היה ידע אלוהי.

כאשר גם המערכת הזאת לא הביאה את התוצאות הרצויות, נוצרו ניוונים טבעיים (הנפילים לפני כ- 400,000 שנים) שהובילו ליישומה של מערכת חדשה, מערכת של הרכבות גנים ותוכנית הכשרה וחינוך (200,000 – סיריוס, 70,000 – למוריה, 32,000 – אטלנטיס – רא, תות, 12,000 - המאיה-אינקה).

כאשר גם אמצעי זה לא הביא את התוצאות הרצויות, לוח הציוויים האלוהי הוצג בפני האנושות.

כאשר לא הושגה שום תועלת גם מהמערכת הזאת, הובאו לשדה היישום ספרי הקודש (משה היה הראשון מלפני כ- 4,000) שתהודות האותיות ותדרי הצלילים גרמו לשינויים ברמות התודעה. במשך אלפי שנים התודעה הדתית והאהבה לכוח עליון, הביאה את הפלנטה שלנו לעלות בתדרי התודעה ולהגיע לסוף הדרך בממדים הארציים. אלא שספרי הדת גרמו לאפליה, לאיסורים ולהתניות בין המאמינים ומנעה מהמין האנושי להיות מוכלל (מאוחד).

המאה ה- 20 ותחילת המאה ה- 21 נחשבות לכן לעידן ההתעוררות, עידן "תחיית המתים", עידן תחייתה של התודעה שמשמעו, היפטרות משכל מותנה, מתודעה דתית, הסרת צעיפי האגו והשגת מהות עילאית. בעזרת המהות נתחיל לטפס אל עבר ממדים שמימיים.

בהמשך המאה ה- 21 ועד לסיום המאה ה- 22 ניכנס ל"עידן החדש" שבו יהיה עלינו להשיג הבנה מלאה לגבי התקנה האוניברסאלית. הווה אומר יהיה עלינו להשיג  תודעה אוניברסאלית: הבנה עמוקה לגבי מחשבת הבריאה, טבע הבריאה, תקנות הבריאה. בקבלה, "העידן החדש" נחשב לעידן השביעי (השבת האדם אל עוצמתו האלוהית).

החל מהמאה ה- 23 ועד המאה ה- 29 נהיה עדים ל"עידן הזהוב" בו נשיג מודעות ואיחוד אוניברסאליים ונפרוש כנפיים אל עבר הנעלמים (תודעות מטוהרות בעלות יכולת תקשורת של זהב).

החל מהמאה ה- 30 ניכנס ל"עידן האור" שהוא הסדר האלוהי החדש.

אז בואו נתעכב לרגע על מה שקשור לאבולוציה הנוכחית שלנו ולמשמעות חוק הדירוג. בעידן "תחיית המתים", כולנו חייבים להתעורר ולהתחיל לטפס אל עבר ממדים אוניברסליים (שלבים 8-9-10 בסולם). הבחירה בידנו; מי בכוח ומי בעזרת המוח. לכן, עלינו להבין מהי משמעות הטיפוס:

1. על כולנו תחילה להגיע לרוויה של אנרגיות אלפא: ספרים קדושים, מדיטציות וידע ארצי.
2. רק אז אנחנו מקבלים היתר לעבור לתודעה אוניברסלית – אנרגיות ביתא (מביאה את האדם לבגרות ומכינה אותו ליציאה - הגאולה).
3. כדי להאיץ תהליכים ולהשיג עמידות, אנחנו מאותגרים על ידי אנרגיות גמא הרדיואקטיביות שמחסנות את הגוף, אבל גם גורמות לכל המחלות שאנחנו עדים להן. הן בוררות את המתאימים לעבור למדיום האוניברסלי (כדאי שזה יהיה כל אחד מכם).
4. ואם ברצוננו להיות ראויים להתגלם בכוללות הרוחנית – נקודת המוצא שלנו כיצורי אנוש אמיתיים, עלינו להצליח להטמיע אנרגיות אומגה 8-9.

האתגר הגדול בטיפוס מאלפא לביתא נמצא במעבר מרצון פרטני, אגואיסטי, תועלתני, אל רצון של מכלול. לשם כך, על כל אדם להעיר ולטהר קודם את עצמו (אחריות אישית ללא תפיסת מחסה תחת המטריה הקולקטיבית) על מנת שיוכל להשפיע גם על התעוררות החברה כולה. דהיינו, יחיד המתפתח אל עבר מהותו ממקום של רצון מוכלל (מאחד את פניו), משפיע על התעוררות החברה ויוצר כוללויות רבות של אחדות שרק הן מאפשרות השגת ממדים אוניברסאליים.

כשתודעת העולם עולה - אפשר לקלוט תדרים גבוהים יותר ומבינים דברים שלא הבנו קודם.

משמעות הדבר, שעד כה השגנו פוטנציאל חיים על ידי פעולה של הגוף. כעת, עם תחיית התודעה, עלינו ללמוד לתפעל את המוח על ידי קריאה, ניתוח, חשיבה ודיבור. ההתגרויות, בעיקר של האגו שלנו, עובדות שעות נוספות. אם זוכרים אנחנו זאת, לא ניתן להן כוח, אלא רק ננסה לגייס אותן לתדלוק עוצמת המוח.