מאמר:
פרשת ואתחנן/ חגי קמרט 

בפרשה שלפנינו, דברי אלוהים חיים נאמרים. וישנם כאן ביטויים נשגבים הן בתוכן והן בצורה. בפרשה ישנה הקדמה ארוכה לעניין החוקים והמצוות המובאים בהמשך. עשרת הדיברות שהן לב התורה מופיעים בפרשתנו וכן קריאת שמע אותה אימצו חכמינו כלשונה ועם תוספות, אל תפילת הערבית (מעריב), הוראות ומצוות  של "כי יביאך ה' אל הארץ כלומר מצוות כיבוש הארץ טיהורה וישוב בה ושמירת החוקים והמצוות.

הפרשה מתחילה במעין וידוי של משה המסביר ואומר לעם שהוא אשר הוביל אך ישראל משך ארבעים שנה במדבר הוא לא יזכה להיכנס אל הארץ הזאת (והכל יודעים שהענישה היא בשל החטא שחטא בהכאה בסלע) אם כי לדעתי האישית משה  לא איש המעשה כיהושע כדי להילחם את מלחמת הכיבוש. הוא יותר נביא איש רוח לעומת יהושע  שיותר "כהן" איש מעשה.

נראה לי שהפסוקים כג עד כט הם מרים וקשים עד מאוד.

משה החזק הלוחם שיכול היה לדבר פנים מול פנים עם הקב"ה לבקש במצח נחושה בעד העם, אותו משה ניצב עכשיו לפנינו כמו כלי חסר תוכן,  כמו ידיו כבולות והוא מתחנן על נפשו וכל כך בשל מה? בשל הרצון לכבוש ברגליו את הארץ המובטחת.

הנה:

פסוק א' ואילך:

 "ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר: אדוני ה' אתה החלות להראות את עבדך את גדלך ואת ידך החזקה  אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורותיך: אעברה נא ואראה את הארץ הטובה אשר בעבר הירדן ההר הטוב הזה והלבנון"

משה מודה ואומר כי התחנן. כלומר זו לא בקשה סתם אלא בקשה בתחנונים שקשה שלא להיעתר לה!

הוא אינו פונה לה' בשמו אלא מוסיף עוד כינוי שיש בו משום הזכרת מעמדו של משה כנגד ה' הוא אומר אדוני ה'. כלומר גם מתחנן וגם מעמיד עצמו במקומו כעבד ה'.

"אתה החילות" ראו כמה עדינות ויראה מכונסים בצמד מילים אלו:

  אתה הכל יכול שבראת את העולם, רק החילות להראות.

יש כאן גם משום הבלטת מידת הצנעה של האל עצמו. "החילות"

 (כלומר אני משה יודע את כחך ואל אף שהצנעת לכת עמי ורק החילות להראות לי כוחך מי כמוני יודע את יכולתך)

והפעם חוזר ומדגיש משה את מעמדו כנגד האל  "את עבדך"

"אשר מי אל בשמים ויעשה כמעשיך וכגבורותיך".

משפט זה אומר דרשני והרי ידוע לכל שרק אדוני הוא האלוהים ואין אחר בלתו  אז למה מתכוון משה שאומר מי אל בשמים ויעשה כמעשיך? וכי אפשר להבין מכך שמשה מאמין שישנם בשמים גם אלים אחרים?

לא ולא אך משה בהחלט מבין שהעם היושב בקרב עממי כנען עובדי אלילים כוכבים ומזלות אפשר להם שיהיו מאמינים באי אלו כוחות עליונים שהם רואים אותם כמעין אלוהים. לפיכך הוא מדגיש גם לקטני האמונה האלו את כוחו של אלוהי ישראל מעל ומעבר לכל כוחות אחרים.

(  הערה: דבר דומה לעניין התנינים הגדולים שבספר בראשית ולויתן נחש בריח שבישעיהו חיות מיתולוגיות שנחשבו בעיני מצרים ועממי כנען כאלוהים ומובאים בתורה ובנ"ך כדי להראות את כוחו של אלוהי ישראל מעליהם)

עתה מגיעה הבקשה:

"אעברה נא ואראה את הארץ הטובה אשר בעבר הירדן ההר הטוב הזה והלבנון"

נא  לשון בקשה לשון כבוד. אעברה כלומר ברשותך אעבור  ואראה.

התשובה שהוא מקבל אינה עומדת בשום פרופורציה להתרפסות הזאת.

"ויתעבר ה' בי למענכם ולא שמע אלי ויאמר ה' אלי רב לך אל תוסיף דבר אלי עוד בדבר הזה:"

תשובה קשה עד מאוד ראו:

"ויתעבר  כלומר ויקצוף. כעס ה' עלי" למה כעס? למענכם. למענכם כלומר כדי להוציא אותכם זכאים. אני שילמתי את המחיר בעבורכם.

האם נשמעת כאן מעין טינה וקובלנה כלפי העם מצד משה?

נדמה לי שאכן כן.

משה אומר ששילם את המחיר בעבור חטאי העם ולאו דווקא בשל חטאו שלו.

כלומר חטא הסלע מתגמד כאן לעומת חטאי העם שנשא משה על שכמו, בעבור היותו כקרבן בעבורם.

ובהמשך אומר במפורש שה' לא שמע לקול תחינתו ולא עוד אלא גער בו להשמיעו מספיק, די לך. מעבר למה שאמרת עד כה אל תוסיף אלי דברים בעניין זה.

ועכשיו קבוצת פקודות:

1. ואתה עלה ראש הפסגה ושא עינייך ימה וצפנה ותימנה ומזרחה וראה בעיניך כי לא תעבר את הירדן הזה.
2. וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו
3. כי הוא יעבור לפני העם הזה
4.  והוא ינחיל אותם את הארץ אשר תראה.

משה לא מגיב יותר על דברים אלו ולא פוצה פה.

לדעתי זה אחד הקטעים העצובים ביותר בתורה והיפים מבחינת השיח שבין יציר בריאה לבוראו.

וכאן שאלה לקוראים מה התחושה שלכם או הרעיון שעובר בכם כשאתם קוראים את המשפטים הכל כך אנושיים האלו. האם זו מצווה וזה שכרה? מדוע משה היה צריך להיענש בעונש כל כך כבד?

הפטרת ואתחנן   (ישעיה מ (א-כו)

הפטרה ראשונה מ "שבע דנחמתא" פותחת במשפט:

"נחמו נחמו עמי שאמר אלוהיכם, דברו על לב ירושלים וקראו אליה  כי מלאה צבאה כי נרצה עונה כי לקחה מיד ה' כפליים בכל חטאותיה" ובהמשך: "קול קורא במדבר פנו דרך ה' ישרו בערבה מסלה לאלהינו" כל גיא ינשא וכל הר וגבעה ישפלו והיה העקב למישור והרכסים לבקעה"

זוהי שירה  נשגבה הרבה רגש ודימויים נפלאים. עד כדי שלא אחת השתמשו סופרים ומשוררים בני ימינו במשפטים מתוך שירה זו לכותרות ספר או למשפטי מליצה ישוב מבשרת ציון או מבשרת ירושלים מוצא את מקור שמו בפרק זה.

יש מפרשים המחפשים בכפל לשון של נחמו נחמו פירושים שונים כוונות שונות.

לי נראה שזו צורה שירית להבעת רגש עמוק. הדגשה חוזרת על המלה נחמו להעלאת רצינות הדברים.

אגב הרד"ק אומר  "שהכפל לחזוק" שהנחמה תהיה בעלת עוצמה מיוחדת ומושלמת

המדרשים כדרכם מחפשים פירושים שונים לכפל מילים הזה למשל: נחמוה עליונים נחמוה תחתונים נחמוה חיים נחמוה מתים נחמוה בעוה"ז נחמוה לעולם הבא, נחמוה על עשרת השבטים נחמוה על שבט יהודה ובנימין. וגו'  (ילקוט שמעוני, ישעיהו רמז תמה)

מן המדרשיה

פרק ג פסוק כג "ואתחנן אל ה'"

ואתחנן אל ה' בעת ההיא

ומנין שהתפלל משה באותו הפרק חמש מאות וחמש עשרה פעמים  (שירה = 515 ) (שאמר לפניו שירה שישמע תפלתו) שנאמר: ואתחנן אל ה' בעת ההיא  (ואתחנן = 515 ) ואתחנן בגימטריא הכי הוי.  (דברים רבה פרק י"א י)

דבר אחר: למה הדבר דומה? למטרונה שילדה בן, כל ימים שבנה קיים, היתה נכנסת בפלטין בזרוע (בחזקה ובזרוע נטויה ) מת בנה התחילה מבקשת לכנס בתחנות. כך (הוא הנמשל) כל זמן שהיו ישראל קיימים במדבר, היה משה נכנס לפני הקב"ה בזרוע, "למה ה' יחרה אפך בעמך (שמות ל"ב י"א) סלח נא לעוון העם הזה" וגו'  (במדבר י"ד י"ט)  כיון שמתו ישראל במדבר – התחיל (משה) מבקש לכנס בארץ ישראל בתחנונים – "ואתחנן אל ה'"