מאמר:
על פרשת מסעי/ חגי קמרט
על תחילת הפרשה אומר רש"י: "אלא מסעי" למה נכתבו המסעות הללו? להודיע חסדיו של מקום, שאף על פי שגזר עליהם לטלטלם ולהניעם במדבר, לא תאמר שהיו נעים ומטולטלים ממסע למסע כל ארבעים שנה ולא היתה להם מנוחה, שהרי אין כאן אלא ארבעים ושתיים מסעות."
לפי רש"י לא נכתבו המסעות אלא לזיכרון בלבד זיכרון העונש של הטלטלה והחסד של הרחמים שבסופו של דבר הצילם והגיעם אל הארץ המובטחת.
ומוסיף רש"י מדרש יפה כלהלן:
"אלה מסעי בני ישראל: ,משל למה הדבר דומה? למלך שהיה בנו חולה, הוליכו למקום אחר לרפאותו. כיון שהיו חוזרין (כלומר אחר שנתרפא הבן וחזרו בשמחה) התחיל אביו מונה כל המסעות, ואמר לו: כאן ישננו, כאן הוקרנו (נעשה לנו קר) כאן חששת את ראשך. כך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: מנה להם כל המקומות כיהן הכעיסוני. לכך נאמר: "אלא מסעי בני ישראל." (מדרש תנחומא ג')
לי אישית נראה כל תיאור המסעות כמעין סיכום תולדות ישראל במדבר. תרשומת היסטורית לדורות הבאים.
הנה לפנינו מדרש שאגב הסבר הפסוק מבדיל בין ישראל לגויים:
"אלה מסעי בני ישראל: (כל מקום שנאמר "אלה" פסל את הראשונים, ומה פסל כאן? אלא בא הכתוב ללמדנו שדוקא) אלו המסעות של ישראל (נקראים מסעות) אבל מסעות של הכנענים אינן מסעות לפי שהיו (ישראל) נוסעים על פי ה' והענן על ראשיהן. (ולמה) מזכיר את "בני ישראל" בכל ענין? (אלא) כמלך שמזהיר את עבדיו על בנו יחידו: בני פלוני הזהרו בו! בני פלוני איפה הוא? בני אנה הלך?"
(מדרש לקח טוב)
דהיינו מסעות ישראל אלו מסעות של ממש להבדיל מהכנענים שמסעותיהם אינם מסעות כלל וכלל ועוד מוסיף על כך טעם של אהבה גדולה שבין אב לבנו.
מדרש אחר בא לדרוש את הכתוב "ביד משה ואהרון"
"ביד משה ואהרן. (משל למה הדבר דומה? ל) צאן. מה הצאן כל היכן שהרועה מנהיגה היא נמשכת אחריו, כך ישראל, כל מקום שהיו משה ואהרן מסיעים אותם היו נוסעים אחריהם שנאמר: "אלה מסעי בני ישראל (אשר יצאו מארץ מצרים לצבאותם ביד משה ואהרון) לקים מה שנאמר "נחית (והנהגת והנחית) כצאן עמך ביד משה ואהרון (תהילים ע"ז כ"א)
(במדבר רבה פרק כ"ג ב')
המבנה כאן הוא פסוק הסבר לפסוק ואסמכתא מפסוק אחר.
כמה דגשים לתשומת לב:
א. עמי כנען מתוארים כאכזריים ומושחתים .
ב. הרצון או התן להשמידם לפי פרשנים הוא כדי ליצור עולם טוב יותר בבחינת מעז יצא מתוק.
ג. לפי הכתובים ניתנו להם שלוש אפשרויות : הרוצה לברוח יברח, הרוצה להשלים ישלים, הרוצה לעשות מלחמה יעשה מלחמה. (כלומר לא עליהום מוחלט אלא נתינת הברירה.)
ד.
ה. אגב גם הרמב"ם אומר שהשמדת עמי כנען לא באה מתוך כוונת השמד לשמה אלא מתוך כוונה לתקן את העולם
הפטרת מסעי: ירמיה ב (ג-כח) ג (ד) ד (א-ב)
זו הפטרה שניה מתוך ג' דפורענותא. שוב חוזר הנביא על הרעיון כפיות הטובה של עם ישראל ב ה' כאשר הם זונים אחרי כל עבודה זרה שהיא.
"שתים רעות עשה עמי, אותי עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בארות, בארות נשברים אשר לא יכילו המים."
הרב ריבלין מאיר עינינו לכך שעם כל הפירושים יש לדעתו נמשל עמוק יותר למשפט שתים רעות עשה עמי.
המעיין המפכה מעצמו ובתמידות שתי תכונות אלו די בהן כדי להעדיפו על הבור שמימיו לא באים מתוכו ועל כן הוא זמני. הוא אומר שהרעות שמדבר עליהן ירמיהו הן אולי לא אסונות במישור הפוליטי אלא כובד החטאים עצמם היא רעה חולה
"שתים רעות עשה עמי" אומר הרב ריבלין: "הרעה שמדבר עליה ירמיהו שתי פנים לה: החטא והעונש. ושתי הפנים הן שני צדדיה של אותה מטבע. כי העונשים הגדולים ביותר של האדם והאומה אינם הרעות שבאות כעונש מצד צר ואויב, אלא עצם עזיבת ה', היא גופו של חטא – היא גם עיצומו של עונש.
אני אישית מתקומם כנגד פירוש שכזה שאם החטא הוא העונש משמע שה' עצמו מחטיא את העם בכך שהוא מטה אותו מהדרך הישרה לעבוד אותו,עצמו! והרי מעשה שכזה לא יעלה על הדעת שייעשה מצד בורא עולם שבחר את ישראל כעם הבחירה! אי אפשר שה' ייעשה פעולה מכוונת כדי להטות את העם מעליו כדי להאשימו בחטא!
שהרי מה הוא אומר
עצם עזיבת ה' היא עונש (כמוהו כחטא) אך עונש ניתן תמיד על ידי צד שני ולא מהאוויר!
לכן אמור עזיבת ה' היא חטא והמכות הנוחתות על העם הוא העונש שניתן מיד ה'.
זו דעתי.
מעניין מה חושבים הקוראים בסוגיה זו?
מן המדרשיה
פרק לג פסוק א' : "אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים וגו'"
אלה מסעי בני ישראל (למה נכתבו המסעות הללו? ) משל למה הדבר דומה? למלך שהיה בנו חולה. הוליכו למקום אחר לרפאותו. כיון שהיו חוזרין, התחיל אביו מונה כל המסעות, ואמר ליה: כאן ישנו, כאן הוקרנו (היה קר לנו) כאן חששת את ראשך (והנמשל) כך אמר ליה הקב"ה למשה: מנה להם כל המקומות היכן הכעיסוני. לכך נאמר: ,אלה מסעי בני ישראל (מדרש תנחחומא ג)
לוקח משל מלביש אותו על הפסוק ומקיש ממנו לנמשל.
פסוק ד "ומצרים מקברים את אשר הכה ה' בהם כל בכור וגו'"
ומצרים מקברים. מה טיבו של פסוק זה שנכתב קדם יציאת מצרים? מפני שאמרו המצרים: אם יבואו ישראל לצאת ממצרים אין אנו מניחין אותן לצאת. אמר הקב"ה: אני מטריח על האנשים ההם בילדיהן ( שעסוקים יהיו המצרים בקבורת בכוריהם) והן יוצאין לעיניהן ואינן יכולין לדבר להן כלום לכך נאמר: "לעיני כל מצרים, ומצרים מקברים" (מדרש הגדול)
