מאמר:

פרשת פנחס / חגי קמרט

הפרשה ממשיכה בעצם את הנאמר בסופה של הפרשה הקודמת "ויחל העם לזנות אל בנות מואב ... ויצמד ישראל לבעל פעור ויחר אף ה' בישראל.

משה מצווה את שפטי ישראל להרוג את הנצמדים לבעל פעור.

פנחס פוגע באיש ישראל ובמדינית. "ויקח רמח בידו ויבא אחר איש ישראל אל קבה וידקר את שניהם את איש ישראל ואת האשה אל קבתה ותעצר המגפה מעל בני ישראל"

למעשה פנחס עושה את המעשה בשם ה' צבאות אך מעשהו הוא חמור למדי הוא הורג בני אדם שלא לפי משפט בלא חקירה בלא עדים והתראה מסוימת. בעשיית דין לעצמו יש משום פריצת מסגרת חוק ודת שניתנו במפורש ע"י התורה

מעניין שבמקום לנזוף בו הוא מקבל עוד פרס על מעשיו:

"פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי.

קנאה תחת קנאה.הוא קנא לה' וה' השיב קנאתו מעם עם ישראל ולא כילה אותו.

איך אפשר לחבר בין הקנאות שהיא מעשה אלים לבין ברית שלום?

דומה כי הכתוב בכוונה מחדד את הניגוד הזה . להראות לך שיש קנאות ויש קנאות יש קנאות שבאה מתוך אהבה ויש קנאות שבאה מתוך רוגז מתוך רצון לנקמה ולהרע.

אצל פנחס זו הייתה אהבה. אהבה לעם ישראל. כתוב וירא פנחס. מה ראה? אמרו חז"ל את המגפה שלא נעצרת. מתוך אהבת ישראל היה צריך לאבחן מה הגורם לכך שהמגפה לא נעצרת.

מה שהתורה בעצם רוצה להראות לנו שהקנאות שהיא מטיבו של אדם היינו שכך הוא בנוי ופועל בה כבדרך קבע היא פסולה לחלוטין ( וראו  כאשר יעקב רואה את מעשה שמעון ולוי הוא אומר אל יהי חלקי עמהם והוא מפריד בינהם ומפזרם בישראל.

בהמשך כתוב:

"צרור את המדיינים והכיתם אותם כי צוררים הם לכם בנכליהם אשר נכלו לכם על דבר פעור ועל דבר כזבי בת נשיא מדין אחתם המכה ביום המגפה על דבר פעור.

השאלה המתבקשת מה עשו המדיניים אלו הזכורים לנו לטוב מימי יתרו חותן משה! מה פשעם?

בפרשת כי תצא כתוב לגבי העמלקים "מחה תמחה את זכר עמלק" ובנביא מצאנו לאחר ששמואל משסף את אגג מלך עמלק "כי מלחמה לה' בעמלק מדור דור" כלומר צו מחיאת עמלק ברור ומובן אך במה חטאו המדיינים כלפי עם ישראל?

הפסוק עונה על כך "על דבר פעור"

רש"י אומר על כך:

"על דבר פעור" שהפקירו בנותיהם לזנות, כדי להטעותכם אחר פעור"

כלומר חטא עמלק כאויב הרוצה להשמיד פיסית את העם.

חטא מדיין הוא השמדה בדרך ההתבוללות. קנית נפשות ישראל על ידי הצבת בנותיהם כפיתוי.

לגבי בנות צלופחד

נאמר כך: בנות צלופחד יכלו להתחתן עם מישהו אחר אך לפי דבריהן לומדים שהן דואגות לנחלה של אביהן. ( הן אומרות "למה ייגרע שם אבינו" כלומר הן רוצות את זה בשביל אביהן ולא למענן. כלומר הן בעלות אידאלים הן לא תובעניות.

מן המדרשיה:

"בקנא את קנאתי בתוכם"

דבר אחר: (למה נאמרו כאן) שתי קנאות? (אלא) האחת כאן והאחת שעתיד (פינחס הוא אליהו) לקנא בימי אחאב וכן כתוב שם: "והנה דבר ה' אלי ויאמר לו מה לך פה אליהו? ויאמר קנא קנאתי לה' אלהי צבאות, כי עזבו בריתך בני ישראל (מלכים א' י"ט  ט-י) (וגם שם אמר) שתי קנאות, אחת (שקנא פינחס) בימי משה ואחת (שקנא אליהו) בימי אחאב." (מדרש אגדה)

"ויכפר על בני ישראל."

וכי קרבן הקריב שנאמר בו כפרה? אלא ללמדך: שכל השופך דמן של רשעים כאלו הקריב קרבן (לפני הקב"ה)

(מדרש תנחומא פנחס א')

ושם איש ישראל וגו'

(לשם מה פרסמו הכתוב?) כשם שהקדוש ברוך הוא מתעסק בשבחן של צדיקים לפרסמן בעולם, כך מתעסק בגנות הרשעים לפרסמן בעולם. פרסם פינחס לשבח ופרסם זמרי לגנאי. עליהם נאמר "זכר צדיק לברכה ושם רשעים ירקב" (משלי י ' ו')    מדרש תנחומא פנחס ב'

פרק כה פסוק י "וידבר ה' אל משה לאמור: פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי וגו'

דורש המדרש את השם פינחס הנה:

פינחס. "ותלד לו את פינחס" (שמות ו' כ"ה) ומפני מה נקרא שמו פינחס?) שפנה (בקנאות ונקמה) וחס על כבוד יוצרו. (שכל טוב וארא ח' כ"ה)

דבר אחר: (לשון נוטריקטון הוא לרמז על פינחס) "בן אלעזר" בן ששאל עזרו מהאל. "בן אהרן הכהן"  -  בן שסלק חרון אף מישראל  (חלוף ה' בח' אהרון – חרון)

הפטרת פינחס מלכים א יח (מו) – יט (כא)

"הפטרת פרשת פינחס  "ויד ה' היתה אל אליהו" היא אחת מההפטרות שלא שפר עליהן מזלן: יותר משהיא נקראת – היא נדחית; שכן ברוב השנים פרשת פינחס היא הראשונה ל ג' דפורענותא, וממילא מפטירין בה את דברי ירמיהו (בשבת השנייה לג ' דפורענות קוראים בתורה פרשות מטות – מסעי ומפטירין "שמעו דבר ה' והפטרת "ויד ה היתה אל אליהו אינה נקראת כלל.)"[1]

מובן שהקשר בין הפרשה להפטרה הוא קנאתם של שני האישים פינחס בפרשה ואליהו בהפטרה.

בפרשה אנו קוראים "..ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי... תחת אשר קנא לאלהיו ויכפר על בני ישראל" (במדבר כה, יא – יג)

אליהו אומר: "קנא קנאתי לה' אלהי צבאות כי עזבו בריתך בני ישראל, את מזבחותיך הרסו ואת נביאיך הרגו בחרב ואותר אני לביד ויבקשו את נפשי לקחתה  (מלכים א יט י יד)

בפרשת פינחס אנו שומעים "לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם (במד' כה יב – יג)

אצל אליהו בדיוק ההפך: ה' מרחיק אותו בשל קנאותו.

מעשה פינחס הביא טוב לעם  "ותיעצר המגפה מעל בני ישראל" וכל כך למה? כי פנחס פגע בחוטאים גופם זמרי וכזבי ולא בכל העדה.

לעומתו מוכיח אליהו את העם מתוך קנאותו ל ה' ולפי התפיסה האלוהית אין על הנביא להוכיח את כל העם  מתוך נימה אישית.

שאלה לקוראים : מה לדעתכם החיובי והשלילי שבמדת הקנאות לאו דווקא הדתית קנאות מכל סוג שהיא.