סלאש מארח את מיילס קנדי והקונספיריטרס בגני התערוכה תל אביב/ עמרי נובל

עד שהגעתי לכתוב לכם את הסקירה הספקתי בעצמי לקרוא שתי סקירות על ההופעה של סלאש בארץ 9.7

אחת מהן מאוד פרגנה מהקולגות האלופים ברדיו זה רוק והסקירה השנייה הפושרת יותר התפרסמה ב – YNET.

והנה מגיעה הסקירה השלישית של עבדכם הנאמן שתנסה לשפור אור על אלמנטים אחרים של ההופעה ולהציג דברים אחרת ולבחון אותם מזווית שטרם נכתבו עליהן.

את שתי התובנות העיקריות שלי לגבי ההופעה אסכם כבר עכשיו ולחלקכם זה יספיק ויחסוך חפירות מיותרות

1.סלאש הוא אמן בנשמתו, קולו הוא הגיטרה ואין מה להגיד מבחינתי הוא הגדול מכולם, הוא קול, הוא מלא תשוקה והוא נתן סולו מרטיט במשך 15 דקות רצוף (ועל כך בהמשך)

2.בנאום הכניסה של להקת דף לאפרד להיכל התהילה אמר סולנם שמה ששומר עלייך צעיר בעולם הרוק הוא ראש מלא בשיער ולא להיות שמנמן

ולמה זה מתחבר להופעה של סלאש? ובכן התשובה קשורה להרכב המלווה של סלאש.

הזמר המוכשר וסולנה של להקת אלטר בריג' מיילס קנדי ולהקת הקונספירטרס הלא הם ברנט פיטס על התופים והרוקר המגניב טוד קרנס על הבס ובנוסף הגיטריסט המלווה שהפעם הוחלף בבחור שאינני זוכר את שמו וגם אין איזכור עליו בויקיפדיה

כולם מלאי שיער (בשנות החמישים לחייהם), רזים ונושמים, מזיעים וחיים רוק אנ רול לבוקר, צהריים וערב וזה אולי ההבדל, למה אני מתכוון? את הערב פתחו בצורה טובה מאוד אלישע בנאי וארבעים השודדים שנתנו את הטוב ביותר שלהם לקהל ביתי חם.

זה היה אנרגטי וטוב ברובו אבל היו מספר שירים שהרגשתי שהם לא מספיק מלוטשים וקצת חסרי משמעות להופעה כה חשובה עבורם אבל עדיין אחלה פתיחה לאלישע שפאקין חימם את סלאש ואין הרבה שיכולים להגיד את זה בחייהם.

כשסלאש וחבריו עלו לבמה הבנתי מה זה רוק אמריקאי, הווליום עולה בצורה משמעותית והפוזה או הלוק הוא בהחלט רוקסיטי ולא שנראה כזיוף אלא כדרך חיים. במדינה כמו שלנו רוק הוא תופעה שולית ואילו בארצות הברית זה הדבר האמיתי. איטס דה ריל דיל בייבי..

לסלאש, מיילס ו"קושרי הקשר" (ציטוט מהנה שאני שואל מידידי יובל יוספסון מרדיו זה רוק) יש 3 אלבומים שלהם ביחד וכן את אלבום הבכורה של סלאש שם אירח אמנים רבים ביניהם את מיילס וכך נולד החיבור.

האווירה בביתן 1 הממוזג בגני התערוכה היו הצלחה גדולה לעומת החום המיוזע והלח בחוץ וייאמר לזכות ההפקה שזו החלטה מצויינת אבל היה לה מחיר וזה הסאונד שעליו ארחיב מאוחר יותר.

המופע עובר בין השירים כולם מבוססי קריירת הסולו של סלאש ולא של הרכביו המצליחים Guns n Roses  או Velvet Revolver ולפחות שיר אחד של Guns  התנגן (nightrain) אבל אם מישהו ציפה לשמוע שירים מוכרים מהעבר זה לא המקרה ולמען האמת וטוב שכך, סלאש מתחזק קריירת סולו מצליחה והמופע עצמו שהיה סולד אוט של 5000 מצדיק את עצמו בעולם.

אחד המרכיבים שחוזרים על עצמם הינו שכל השירים מתחילים בריף גיטרה וניתן לשמוע כיצד סלאש בג'אם עצמוני עם הגיטרה בחדר לבד פיתח את הריף לשיר יחד עם כל הלהקה.

אני מודה שלא כל השירים היו טובים אבל נרשמו כמה ביצועים מצוינים לשירים היותר מוכרים מאלבומי הסולו כמו Back from Cali, Anastasia, Starlight, You’re a lie , Shadow life

אחד השיאים של הערב נרשמו דווקא שטוד הבסיסט עבר לקדמת הבמה ונתן את כולו בקאוור המוצלח We’re All Gonna Die הדליק את הקהל והיה כריזמטי אף יותר ממיילס באותם רגעים.

מיילס סולן מוצלח מאוד לצערי בהופעה הזו הסאונד היה מאוד לא מחמיא לשירה ולמעשה לא הבנתי מילה ממה שמיילס שר בשום שיר, זו בעיה שהייתה לכל אורכו של הערב שהסאונד של השירה היה עמוס ולא ברור, יחד אם זאת מיילס פרונטמן מוצלח שיודע לתת שואו.

שיא נוסף בערב היה סולו של סלאש במשך 15 שעה שלעיתים היה נראה ארוך מדי ולא ברור ברמת הסאונד אבל אי אפשר להוריד את העיניים ולא להשתאות מהיכולת המדהימה של סלאש להחזיק סולו כה ארוך ולא פחות חשוב, הנגנים שמנגנים את אותו ריף במשך אותו זמן, נסו אתם לנגן 4 אקורדים רבע שעה ללא הפסקה ונרא אתכם לא משתגעים..אהה והם עושים זאת ערב ערב..

סלאש וחבריו מאוד נהנו מהקהל מאוד מפרגן שגם אם לא הכיר את המילים, ידע להעניק חום ישראלי במזגן נעים, הקהל פירגן להרכב מצויין, אמן גיטרה יחיד ומיוחד שאולי בהרבה מובנים סוחב את הרוק על גבו.

סה"כ מלבד בעיות סאונד בשירה הייתה הופעה מהנה וכיפית.

משך ההופעה שעתיים וחצי היה מעבר למה שציפיתי ואני שמח שהרגשתי שמשקיעים בי כקהל את כל מה שהיה להם לתת, זה רוקנרול אמיתי שיש מאחוריו פאשין ותשוקה למה שהם עושים ותכל'ס סלאש עושה את זה מצויין!

נ.ב קטן

נדרתי נדר בהופעות לא להתעסק בצילום כדי באמת לhהנות מהחוויה אז צילמתי לכם 2 תמונות וזהו..

רוצים לחוות באמת? לכו להופעה ותראו בעצמכם. אה כן ובלי צילום אלא באמת ליהנות מהחוייה!