שיר:
ויש ימים באים / יעל רן

וְיֵשׁ יָמִים בָּאִים,

דְּפוּס צוֹבֵר מִשְׁתַּלֵּט.

וְלֹא אִכְפַּת מֵאִישׁ,

וְכָל מָה שֶׁיִּתְקַמֵּט.

וְיֵשׁ לֵילוֹת עֵרִים,

צוֹבְעִים אפרוריות.

וּמַחְשָׁבוֹת סְחַרְחֹרֶת,

מְמַלְּאִים בַּסּוֹדִיּוּת.

וְכָךְ, נִדְמֶה כְּנֶצַח,

שָׁעוֹן כְּמוֹ נָדַם.

רַק אַתָּה מוֹלֵךְ,

מֵת- חַי בָּעוֹלָם.

-אַךְ זִיק קָטָן,

מַפְתִּיעַ.

יָד מוּשֶׁטֶת,

וּתְפִלָּה,

מבעירים אֵשׁ מלחשת,

מֵחֲזִירִים לַהַתְחָלָה.

כִּצְחוֹק טָהוֹר שֶׁל יֶלֶד,

חִבּוּק קָרוֹב,

מִלּוֹת שִׁירָה .

מְנַצְּחִים אֶת גֹּב הַתֹּהוּ,

מְלַטְּפִים בַּנֶּחָמָה.
* יעל רן-משוררת