חוויה ששווה 1,000 מילה.../ נופר פסקואל

( על פסטיבל Electro Indie Fest 3, בתאטרון תמונע ה4.7.19 )

מצחיק להתחיל כך כתבה לפחות אני יודעת מה יהיה היעד שלי להגיע ל1,000 מילה.
אז שנתחיל,  איך לסכם חוויה מלאה במוזיקה מדהימה וחדשה במשך 6 שעות בפחות מ1,000 מילה.

אז מה אולי כדאי שאני אשים תמונה, זה בערך יסכם את כל החוויה, אבל האמת ששום תמונה לא תוכל להמחיש כמה נהנתי לחשוב, להקשיב, לחייך, לחוות דעה ובעיקר לרקוד.

אז לפני שנדבר על הפסטיבל נכיר קצת את עומר גורן, תחת ההגדרה במילון יזם מוזיקאלי תמצאו תמונה שלו, עומר שחולם להופיע בעצמו על כל במה שנקראת בדרכו נותן במה להרכבי מוזיקה וזמרים שחולקים עימו חלום משותף. ומכאן מגיע רעיון מטורף להעלות את כולם יחד על במה אחת , בכל פעם יעלו ויבואו אומנים לכבוש את לב הקהל במוזיקה חדשה, מוזיקה מלאת אנרגיה אחרת שהיא איננה מוכרת.

זהו האירוע השלישי במשך השנה הראשונה שבה מתקיים הפסטיבל, ובכל הפעמים הייתי מהדקה הראשונה ועד האחרונה, ממש מגיע לי פרס על התואר הנוסע המתמיד.

E.I.F.- Electro Indie Fest 3 – בניצוחו של היזם המוזיקלי עומר גורן

הערב יורד, יום חג חמישי הגיע סוף השבוע, מודה חיכיתי ליום הזה כל השבוע, בדרך לתל אביב הלב מתחיל לפעום, תאטרון תמונע אני מגיעה, כבר בחיפוש החנייה ראיתי אנשים מתגודדים ליד הכניסה, נכנסתי בשקט אותו השקט שלפני הסערה.
האומנים כבר כאן, התרגשות באוויר, אנרגיה שלאט לאט עולה והנה עומר באיחור קל של חצי שעה עולה על הבמה ומכריז מתחילים, והנה כולם מתקרבים אל עבר הבמה עדי שחם מתחילה.

עדי שחם-כל טקסט העלה בי מחשבה על עולם הנשים והגברים ובעיקר תהייה על מה שקורה שם בחוץ, קולה העצום כבש אותי בשנייה וכך גלגלי המוח עבדו בהתאם לקולה, הסתובבו והסתובבו העלו שאלות , ברגע שעדי שלפה את המגפון , ההתלהבות עלתה שלב בהחלט זה הרגע להגיד לה שלעורר את המחשבה דרך המוזיקה זו דרך מדהימה.

ואחריה יעלו ויבואו כלבי פבלוב- ברקע קולות של נביחות, כן זה ההוא מאחוריי שמרוב התרגשות החל לנבוח, התקרבתי לעבר הבמה, זכרתי שיש שיר אחד שאני מכירה "אדם נכנס לחדר" ומהסקרנות שמחתי להכיר עוד חמישה.

לקולו של הסולן רומן גרינבלט , התופים מתחילים לנגן והגיטרות כמובן בונות את האווירה וברגע הזה נותר רק לרקוד, ובשנייה הזו קפצה טל לוטן לרחבה.
ומכאן האנרגיה מטפסת לה שוב שוב בסולם וההרגשה מדהימה.

באותה ההרגשה עולה אריזה משפחתית לבמה או במילים אחרות "הסלון של אלייב"- הייתי רוצה להיות זבוב על הקיר באותו סלון, לדעת מה מתרחש לפני שהם חשבו לעלות יחד לבמה, אמא שמנגנת על קלידים שהם גם גיטרה, בן שמנגן על גיטרה קטנה וכמובן שר , אח של האם שמתופף בדרבוקה מנומרת ובת שהיא רקדנית בטן  שהיא בהחלט סוחפת ,זהו רק ההרכב המצומצם . מדברי האם נראה שמדובר במשימה לא קלה : " לא קל לנגן בהרכב שאת גם אמא, וגם הבן שלך כאן וגם הבת שהיא הפרח וגם האח שלי פה. " לעומת זאת היצירה הבוכרית הזו מדהימה והאמת ששווה בכל סלון בישראל.

כשקמנו הסלון הגיעו התופים למרכז הבמה- יעלו ויבואו Rooanz-
לרוב התופים מקשטים את האווירה הם אלה שלספירה לשלוש שלהם מתחילה המנגינה, אבל כאן החוקים השתנו מעט הסולן הוא המתופף התפקידים התהפכו הגיטרות, הסקסופון והחצוצרה נעמדים בצדדים  נותנים את הטון המדויק והסוחף מקיפים את הבמה ומכניסים את כולנו לתוך החוויה, קולו המיוחד של הסולן והמראה על הבמה בהחלט משנה את האווירה ומעצים אותה עוד יותר.

התופים חזרו למקומם הטבעי הגיטרות שוב בפרונט ובבועות סבון שכבר מתעופפות באוויר, יעלו ויבואו עמרי נובל והאצילים- כבר אמרתי זאת בעבר כשהשם המשפחה שלך הוא נובל משקל כבד נופל על כתפייך , במקרה של עמרי קל לשאת את המשקל, כתפיו רחבות וכשלצידו נעמדים 2 אצילים בגיטרות ועוד אציל שיושב ומתופף בתופים המשימה הופכת למרשימה יותר. זו אכן הלהקה אחת האהובות עליי , כבר בבלאנס התחלתי לרקוד, איזו בדיחה אני פשוט לא יכולה להתאפק , אני פשוט שבויה בקסמיה של הלהקה, טיפות קטנות של אושר מרטיבות את הלחיים, וברגע הזה עולה חיוך . עמרי מכריז "סלפי קהל" זה הרגע להתקרב עוד יותר כדי לקבל עוד תמונה. ועכשיו שאני קרובה נשאר רק לעלות לבמה , ברור שלהצעה הזו לא ניתן לסרב מזמינה את כולם לעלות איתי , בסוף לא יישאר מקום על הבמה.

וברגע שטל לוטן עזבה את הרחבה הבנתי שהיא עולה על הבמה- ארוזה בחיוך רוקיסטי בלווי להקתה , אלישבע ששואלת מלא שאלות , אני באמת מבקשת שתלכי לישון או שתבואי לרקוד , כשטל שרה אותך ברקע ומספרת על סיפור אהבה שהיה פעם ועולה מאפס למאה, וזה שלא מודע בטוח כבר יודע, שרת לו את אהבתך אז אני מניחה שהוא כבר מודע , למרות שלבנים לפי מה שאומרים לוקח המון זמן להבין רמזים ואנחנו יכולות להקים בית ספר למומחיות בלרמוז רמזים. ובנקודה הזו בדיוק אני נזכרת  שאת השירים אני מכירה בגירסה המקורית היותר שקטה שלהם לעומת זאת כאן הרוק והחשמל הכו כרעם ביום בהיר , אותו רעם שאחריו מגיע ברק שמחשמל את האווירה.

ואחרי שהתחשמלנו הגיע עומר גורן,  Electrockrat להרגיע את האווירה, ולהכניס אותנו לתוך מסע של חופש, ציפורים מציצות , אני עוצמת את העיניים ומדמיינת את החופש האין סופי , שעכשיו נראה כל כך קרוב אפשר ממש לגעת בו, פתאום בתוך כל החופש הזה מופיע קולו העדין של עומר שמוסיף לחופש את הפנץ' , החופש הוא אין סופי והוא נמצא בתוכך.

בתנועות עדינות של הגוף , עצימת העיניים , המגע באוויר האורות לאט לאט נפתחים , ומכאן ברור שהגיע הזמן ללכת.
 השעה 2:30 בלילה, האמת שיש בי עוד אנרגיה להמשיך ולרקוד ,יש הרכב אחרון שלא הגיע מסיבה לא ברירה, cortex וכך הם השאירו אותי סקרנית להמשך החוויה, שברור לי שהייתה אדירה.
אין ספק שאני כבר מחכה להגיע לרכב ולשמוע את המוזיקה החדשה שאספתי ולרקוד ברמזור, רק ככה שאפשר, אחרי הכל זה קצת מסוכן כל הדרך לצפון איי שם לטבעון.
ניפגש בפסטיבל הבא שמתבשל במוחו של עומר גורן E.I.F 4  , אני כבר לא יכולה לחכות הסקרנות עולה על כל דמיון.

טוב לא הגעתי ל1,000 מילה אבל הייתי ממש קרובה למען האמת 940 מילה אז אוסיף כמה תמונות להמחיש את החוויה.