תִּהְיִי, אַהֲבָה,
פְּרֵדָה גְּדוֹלָה שֶׁאֵין לָהּ סוֹף?
לִחְיוֹת, מִלְכַתְּחִלָּה, הוּא לְהִפָּרֵד.
בְּעֶצֶם הַפְּגִישָׁה
עִם הָאוֹר, עִם הַשְּׂפָתַיִם,
תּוֹפֵשׂ הַלֵּב אֶת מְצוּקַת
הַצֹּרֶךְ לִהְיוֹת עִוֵּר וְרַק לְיוֹם אֶחָד.
אַהֲבָה הִיא הִתְאַחֲרוּת מֻפְלָאָה
שֶׁל עֶצֶם סוֹפָהּ:
הִיא הַאֲרָכַת הָעֻבְדָּה הַקְּסוּמָה
שֶׁאֶחָד וְעוֹד אֶחָד הֵם שְׁנַיִם, בְּנִגּוּד
לִגְזַר הַדִּין הָרִאשׁוֹן שֶׁל הַחַיִּים.
בַּנְּשִׁיקוֹת,
בַּצַּעַר וּבֶחָזֶה נִכְבָּשִׁים,
בִּקְרָבוֹת מְיַגְּעִים, בֵּין הֲנָאוֹת
הַדּוֹמוֹת לְמִשְׂחָקִים,
יָמִים, אֲרָצוֹת, חֲלָלִים אַגָּדִיִּים,
מִן הַנִּתּוּק הַגָּדוֹל הַמּוֹסִיף לְצַפּוֹת,
אָחִיו שֶׁל הַמָּוֶת אוֹ הַמָּוֶת עַצְמוֹ.
כָּל נְשִׁיקָה מֻשְׁלֶמֶת מַרְחִיקָה אֶת הַזְּמַן,
הוֹדֶפֶת אוֹתוֹ, מַרְחִיבָה אֶת הָעוֹלָם הַקָּצָר
שֶׁאֶפְשָׁר עֲדַיִן לְהִתְנַשֵּׁק בּוֹ.
לֹא בַּמָּקוֹם וְלֹא בַּמְּצִיאָה
נִמְצֵאת פִּסְגַּת הָאַהֲבָה:
שִׂיאָה בַּסֵּרוּב לְהִפָּרֵד
בַּמָּקוֹם שֶׁחָשִׁים אוֹתָהּ,
עֵירֹם תָּמִיר, בְּרֶטֶט.
וְהַפְּרֵדָה אֵינָהּ הָרֶגַע
שֶׁזְּרוֹעוֹת אוֹ קוֹלוֹת
נִפְרָדִים בּוֹ בְּאוֹתוֹת חָמְרִיִּים.
הִיא מִקֹּדֶם, מֵאַחַר כָּךְ.
אִם הַיָּדַיִם מוּשָׁטוֹת, אִם מִתְחַבְּקִים,
לְעוֹלָם אֵין זֶה כְּדֵי לְהִתְרַחֵק,
אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁהַנֶּפֶשׁ חָשָׁה, עִוֶּרֶת,
שֶׁהַדֶּרֶךְ הָאֶפְשָׁרִית לִהְיוֹת בְּיַחַד
הִיא הִפָּרְדּוּת אֲרֻכָּה, צְלוּלָה,
וְכִי הַבָּטוּחַ מִכֹּל הוּא הַפְּרֵדָה לְשָׁלוֹם.
- פֶּדְרוֹ סָלִינָס – משורר ספרדי(1951 -1891)