הַכֹּל נִמְצָא בִּמְקוֹמוֹ. הַכֹּל נִרְאֶה אוֹתוֹ הַדָּבָר

וְזֶה כְּבָר לֹא שֶׁלִּי. 

בִּן לַיְלָה הָפַכְתִּי לִהְיוֹת זָר בַּמִּטְבָּח שֶׁלִּי.

שָׁם הִיא פָּרְטָה עַל תָּוֵי הַטַּעַם,

כִּשְּׁפָה בְּאֶצְבְּעוֹתֶיהָ.

הַסָּלוֹן,  שָׁם יָשַׁבְנוּ, שָׁם אָהַבְנוּ דּוֹר שָׁלֵם,

כְּבָר אֵינוֹ שֶׁלִּי.

הַבַּיִת עַל תְּכוּלָתוֹ כְּבָר אֵינוֹ שֶׁלִּי. 

עוֹד שָׁבוּעַ נַעֲזֹב אֶת הָאָרֶץ

וְעַכְשָׁו אָנוּ גָּרִים בַּבַּיִת שֶׁהָיָה שֶׁלָּנוּ.

מוּזָר, נוֹפֶלֶת עָלַי רֵיקָנוּת מְצַמְרֶרֶת,

לַמְרוֹת שֶׁהַכֹּל מֻנָּח עֲדַיִן בִּמְקוֹמוֹ,

וְשָׁם יִהְיֶה הַכֹּל, וְשׁוּב תִּהְיֶה רֵיקָנוּת. 

לֹא נִשְׁאֲרָה לִי בְּרֵרָה...

אֵינִי יָכוֹל לְהִשָּׁאֵר כָּאן  יוֹתֵר.

אֲנִי יוֹצֵא הַחוּצָה,

מִסְתַּכֵּל עַל הַשְּׁבִילִים בָּהֶם הִלְּכוּ רַגְלַי הָלוֹךְ וָשׁוֹב.

עֲצֵי הַתַּפּוּז, הַלִּימוֹן, הַשֶּׁסֶק וְהַגּוּיָבָה,

אוֹתָם טִפְּחוּ יָדַי – וְהֵם סִדְּרוּ לִי אֶת עוֹנוֹת הַשָּׁנָה.

מַבִּיט בָּהֶם בְּהִתְרַגְּשׁוּת לֹא מוּבֶנֶת

וְהֵם כְּבָר לֹא שֶׁלִּי.

בְּעוֹד שָׁבוּעַ יָבוֹא אַחֵר

וְהֵם יַהַפְכוּ לִהְיוֹת שֶׁלּוֹ...