מחווה לארז ביטון בבית הסופר/ מארי רוזנבלום
ב28 למרץ 2019 התקיים בבית הסופר ערב לכבוד המשורר ארז ביטון לרגל הוצאת ספרו "אותות" בהוצאת הקיבוץ המאוחד, מוסד ביאליק, 2019 .
את הערב הנחה המשורר והצייר וסגן יושב ראש אגודת הסופרים,עצמון יניב.
ביטון נולד ב-1942 באלג'יר. הוריו ילידי מרוקו. כל המשפחה הגיעה לארץ ישראל בשנת 1948. ילדותו עברה עליו בלוד. בגיל עשר התעוור בעת ששיחק ברימון שהתפוצץ בידיו. הוא התחנך ב"בית חינוך עיוורים" בירושלים, שבו, ברוח התקופה ההיא, שינו את שמו מיעיש לארז. עיוורונו לא הפריע לו לשחק שחמט ולרכב על סוסים. בבגרותו למד פסיכולוגיה ועבודה סוציאלית באוניברסיטה ועבד בשני תחומים אלה.
ביטון החל לפרסם שירים מגיל עשרים וחמש והיה המשורר הראשון יליד צפון אפריקה מן העלייה של שנות החמישים, אשר ביטא את קשיי ההגירה וההתערות בארץ. לצד שירה חברתית ופוליטית הוא מפרסם גם שירים אישיים המתארים את הניחוחות, הטעמים והמנהגים של מקורותיו התרבותיים. לשונו מוסיקלית, ציורית וצבעונית.
היה משהו מחשמל לראותו עומד בפתח הכניסה לאולם ומשוחח עם הבאים לברכו. בין מברכיו הכרתי את חיליק חזק, משורר, אינטלקטואל .
ביטון משוחח עם אורחיו, מקריא לאשתו את הברכות וזו האחרונה ממהרת לרושמם בספר, חותם בעזרתה, מתבדח ועובר לאורח הבא.
ארז ביטון הוא חתן פרס ישראל לספרות לשנת תשע"ה (2015).
ספרו החדש "אותות" מציג ראיית עומק תשתיתית מקיפה כשהמכנה המשותף הינו מתן אותות של נוכחות מעבר לזמן ולמקום. זכר לעולמות אבודים ולהוויות שהיו ואינן.
את ספרו הקדיש למשפחתו:
"לְָרחֵל אִשְּתִיּ כָלּ בֵיתִי וְתַשְּתִיתִי לְאָסָףּ בְנִי שֶהֶחְזַקְּתָּ בְיָדִי לְהַּלְֵךּ בֵיןּ ג ִּשּושַי הַּכְבֵדִיםּ כְמֹו עִם יְדִידִים לִשְלֹומִיתּ בִּתִי שֶּבָאתּ בְשָלֹוםּ ובַחַג שֶהִצְטַָרפְּתְ לְשִמְחַת הַּמִשְחָק וְהַּבַיִתָ רחָב."
אותות / ארז ביטון
בְרִגְעֵי הַתֶפֶר בֵין לַיְלָה לְיוֹם"
פָרַמְתָ אֶת עַצְמְךָ עַד סוֹף הַחוּט
מֵקִיא אֶת סִבְלְךָ
בַאֲמִירָה נְקִיָה וּפְשׁוּטָה עַד הָעֶצֶם
את הערב פתח צביקה ניר, יו"ר אגודת הסופרים. הוא הביא דוגמאות מעולם השירה והספרות על "שירה עוורית" ו"שיח עוור" וניסה להוכיח שארז ביטון רואה יותר טוב מכולנו, רואה יותר מן הפיכח. הזכיר את זלדה, שימברובסקה, תמול שלשום, צ'רלי צ'פלין, טרזיאס, רונית מטלון ואחרים.
ניר התייחס למסה הארוכה שכתב פרופסור דן מירון בפתיח של הספר "אותות".
הקריא את השיר "הנבט בעולם".
נועם פרתום, משוררת, פרפורמרית, זוכת פרס ראש הממשלה לספרות לשנת 2018 הקריאה את שירו של ביטון "חתונה מרוקאית". הקריאה ושרה את שירו "חתונה מרוקאית" בהקפידה על ההגה המרוקאית.
יוני רועה, על הפסנתר בצע את שירו של ארז "צבעים" , "פרי גנך".
דר' שירה סתיו, משוררת ומבקרת ספרות ישראלית קראה ודברה על שירו של ביטון "פסוקי אורן" כמו כן קראה את "במורדות הנפולים".
אלעד זרט, משורר, עיתונאי, עורך הסדרה של הוצאת "עם עובד" שוחח על ספרו של ביטון "אותות" .
אפרת מישורי, משוררת, דר' לספרות, זוכת פרס לנדאו לשירה 2018 , הקריאה את שירו של ביטון "קנייה בדיזנגוב". נתחה את שורותיו של השיר.
שיר קניה בדיזינגוף/ארז ביטון
קָנִיתִי חֲנוּת בְּדִיזְנְגוֹף
כְּדֵי לְהַכּוֹת שֹרֶש
כְּדֵי לִקְנוֹת שֹרֶש
כְּדֵי לִמְצֹא מָקוֹם בְּרוֹוָל
אֲבָל
הָאֲנָשִים בְּרוֹוָל
אֲנִי שוֹאֵל אֶת עַצְמִי
מִי הֵם הָאֲנָשִים בְּרוֹוָל
מַה יֵש בָּאֲנָשִים בְּרוֹוָל
מַה הוֹלֵך בָאֲנָשִים בְּרוֹוָל,
אֲנִי לֹא פוֹנֶה לָאֲנָשִים בְּרוֹוָל
כְּשֶהָאֲנָשִים בְּרוֹוָל פּוֹנִים אֵלַי
אֲנִי שוֹלֵף אֶת הַשָפָה
מִלִים נְקִיוֹת,
כֵּן אֲדוֹנִי,
בְּבַקשָה אֲדוֹנִי,
עִבְרִית מְעֻדְכֶּנֶת מאֹד,
וְהַבָּתִים הָעוֹמְדִים כַּאן עָלַי
גְבוֹהִים כָּאן עָלַי,
וְהַפְתָחִים הַפְּתוּחִים כָּאן
בִּלְתִי חֲדִירִים לִי כָּאן.
בְּשָעָה אַפְלוּלִית
בַחֲנוּת בְּדִיזְנְגוֹף
אֲנִי אוֹרֵז חֲפָצִים
לַחֲזֹר לַפַּרְוָרִים
פרופ' גלילי שחר לספרות השוואתית דבר על שירו של ביטון "לאובדים בים". דבר על קהילת יורדי ים. מנוסת אותה אשה שטבעה בים.
שרון אס - משוררת ומורה, זוכת פרס עמיחי לשנת 2018 ניתחה את שירו של ביטון "לפפי לי אמא לחם קטן" ניתוח מבריק ונוגע ללב. היא התעכבה על כל מלה ממילות השיר. בשיר זה ביטון נזכר כיצד בבית המשפחה היו נועלים אותו בחדר צדדי כדי להחביאו מאורחים. למשמע הצחוק וקשקוש הצלחות בבית לחש הילד בעד חור המנעול את בקשתו:
"לפפי לי אמא / לחם קטן עם הביצה / שאת יודעת שאני אוהב".
אז עלה לבמה ארז ביטון.
וכאן לפני שאסכם את דבריו של ביטון איני יכולה שלא להכניס את שירו המפורסם של ביטון.
זוֹהָרָה אַלְפַסִיָה
זַמֶרֶת הֶחָצֵר אֵצֶל מֻחַמַד הַחֲמִישִי בְּרַבָּת בְּמָרוֹק.
אוֹמרִים עָלֶיהָ שֶכַאֲשֶר שָרָה,
לָחֲמוּ חַיָילִים בְּסַכִּינִים
לְפַלֵס דֶרֶך בֶּהָמוֹן
לְהַגִיעַ אֶל שוּלֵי שִמְלָתָה
לְנַשֵק אֶת קְצוֹת אֶצְבְּעוֹתֶיהָ
לָשִׂים כֶּסֶף רִיאָל לְאוֹת תוֹדָה
זוֹהָרָה אַלְפַסִיָה,
הַיוֹם, נִתָן לִמְצֹא אוֹתָה
בְּאַשְקְלוֹן, בְּעַתִיקוֹת ג', לְיַד לִשְכַּת הַסַעַד.
רֵיחַ שְיָרִים שֶל קֻפְסְאוֹת סַרְדִינִים עַל שֻלְחָן מִתְנוֹדֵד בֶּן שָלֹש רַגְלַיִם,
שְטִיחֵי מֶלֶך מַרְהִיבִים, מְרֻבָּבִים עַל מִטַת סוֹכְנוּת,
בַּחֲלוּק בֹּקֶר בָּהוּ
שָעוֹת בַּמַרְאָה
בְּצִבְעֵי אִפּוּר זוֹלִים
וּכְשֶהִיא אוֹמֶרֶת:
מֻחַמַד הַחֲמִישי אִשוֹן עֵינֵינוּ
אֵינְך מֵבִין בָרֶגַע הָרִאשוֹן.
לְזוֹהָרָה אַלְפַסִיָה קוֹל צָרוּד,
לֵב צָלוּל וְעֵינַיִם שְׂבֵעוֹת אַהֲבָה.
זוֹהָרָה אַלְפַסִיָה.
אומר ביטון:
"עניין הראיה מתפרש אצלי כארץ נודעת, לא נודעת. ..
הוא תיאר את מפגשו עם עגנון שחווה התרחשות מיסטית ובה עיר הולדתו בוצ'אצ' נהרסה. והיה קרוע בין שמחה לעצב.
פענח בתוכו את הנתינה לשמר עולמות נכחדים. תהה על רגש הפליאה, מה על כל מה שהיה האם אבד ונעלם. מדבר על עולם שלם שטרם כתב עליו - היא האוכלוסייה שטיפל בה בעבר, כעובד סוציאלי ועדיין לא נגע בחומרים אלו בספריו. חושש שאם לא ייגע בחומרים אלו יאבד האזכור עליהם.
"ושריגיו הולכים בי כבתוך שלהם וחורטים בי אמצע צד ושביל ולא אדע".
בסופו של הערב הודה לכל איש ואיש שהשתתף בערב זה. הזכיר את אמה של אפרת מישורי שהייתה מורה לספרות.
סיים את הערב בקריאת ארבעה שירים:
"הכלב ואדוניו"
"ואנחנו ילדים בבית חינוך עוורים בירושלים"
"לאמי לא חיו לה הילדים.."
"נער בירושלים" .
ולסיום, כיוון שסקרתי את ספר שיריה של אביבית חזק ב-2016 ברצוני לצרף לכאן שיר שנכתב עבור ארז ביטון .
רואֶה את הקולות / מתוך מתעברת עם הזמן/ אביבית חזק / הוצאת "פיוטית" / 2016
לארז ביטון בעקבות קבלת פרס ישראל 2016
בִּיטוֹן אֶרֶז, יָהּ עֲזִיזִי
קוֹלְךָ בָּרָמָה נִשְׁמָע
נִצָּב כְּאֶחָד מֵאַרְזֵי הַלְּבָנוֹן
וְנוֹאֵם אֶת נְאוּם הַמְּשׁוֹרֵר
הַנִּבְחָר לְיִשְׂרָאֵל בְּצִיוֹן
בּוֹנֶה אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הַשְּׁלִישִׁי
שֶׁל הַתִּקְוָה הָאַחֲרוֹנָה
מֵרֵיחַ הַנַּעְנַע צִבְעֵי תַּבְלִינִים
וּמִלִּים עַל נְיָר כְּרוּכוֹת בְּאוֹר
וַאֲנִי עוֹבֶרֶת עַל פָּנֶיךָ וְרוֹאָה אוֹתְךָ
כְּבָר לֹא מְשׁוֹרֵר אָבוּד
שֶׁ"רָץ וְצוֹעֵק בְּאֶמְצַע דִּיזינְגּוֹב
אָנָא מִן אֶלְמַגְרַבּ, אָנָא מִן אֶלְמַגְרַבּ" [1]
וְאַתָּה לֹא רוֹאֶה אַךְ בּוֹחֵן אֶת הַדֶּרֶךְ
בְּחָכְמַת הַלֵּב וְרוֹאֶה אֶת הַקּוֹלוֹת
תִּשְׁעָה קַבִּין שֶׁנָּטְלָה יְרוּשָׁלַיִם
מְחַבְּקִים אֶת עֲטֶרֶת רֹאשְׁךָ
וּכְבָר אַתָּה לֹא בָּאֶמְצַע
אֶלָּא עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתֵנוּ
וְרוֹאִים אוֹתְךָ הַרְבֵּה
יוֹתֵר מֵאֶלֶף עֵינַיִם
וְזֶה בָּרוּר כַּשֶּׁמֶשׁ
הַזּוֹהֶרֶת עַל פְּנֵי
מִפְעַל חַיֶּיךָ
עַכְשָׁו.
