עדיין בחיים אך כבר מתים היינו.

ציפינו לרע, שעמד מעבר לפינה

לפני הדלת האטומה ופחד.

לא ידענו מאומה, לא שמענו קול

רק האימה מלאה לבנו חרדה תועה

עמדנו בהמתנה למשהו שבא,

בתפילה אילמת בלב דואב

המתנו לנס שיתרחש, המבושש לבוא,

לא נס ולא תקווה הופיעו,

לא ידענו, בשש לפנות בוקר,

עדיין בחיים, שכבר מתים היינו,

הוקל לנו, כאשר התחלנו במסע

משהו השתנה, הבטיחו חלקת אדמה!

לא פיללנו בשש לפנות בוקר,

עדיין בחיים, שכבר מתים היינו!

צעדנו שפופים, קיווינו לחיות

מחדש, להפריח חלקת אדמה שהבטיחו

לא האמנו בשש לפנות בוקר, עדיין

בחיים, שכבר מתים היינו.

מלאי תקווה שנשחקה, כי בשש לפנות בוקר,

עדיין בחיים, כבר מתים היינו.

מאות הפריחו חלקת האדמה בגופות

דחלילים, דוגמה של חיים, משל

שלא שרד, בשש לפנות בוקר, עדיין בחיים,

מלאי תקווה ותוכניות ואהבה גדולה,

כבר מתים היינו, זרוקים בקרי אחים.

בשש לפנות בוקר התקווה חונקה

בשש לפנות בוקר הזריחה התאחרה

בשש לפנות בוקר האדמה פסקה לנוע

בשש לפנות בוקר עדיין בחיים

אך כבר מתים היינו והצפידה

שלטה בעוצמה ללא עוררין והשקט

הנורא, כי עדיין בחיים, כבר מתים היינו,

התקווה נספתה, בנשיקת כדור על מצחה.

בשש לפנות בוקר רוח מקפיאה חלפה על גופנו

המוקשים, עדיין בחיים וכבר מתים היינו.