שיר:
שִׁיר נִכְתָּב / ניסים יוסף

שִׁיר נִכְתָּב כְּמוֹ כְּתוֹנֶת פַּסִּים

לִפְעָמִים יָכוֹל לִגְלֹושׁ וְלָרֶדֶת מֵהַפַּסִּים

יֶשְׁנָם עֲצוּבִים שְׂמֵחִים וּמַצְחִיקִים

וְיֵשׁ כָּאֵלֶּה , שֶׁלְּעוֹלָם לֹא מַפְסִיקִים.

שִׁיר נִכְתָּב כְּמוֹ מְעִיל תַּשְׁבֵּץ

לִפְעָמִים אָרֹךְ , וְיֵשׁ שֶׁיִּתְכַּוֵּץ

יֶשְׁנָם אֲשֶׁר בּוֹכִים , וְיֵשׁ גַּם שֶׁיִּצְחֲקוּ

וּלְשִׁירִי הַבָּא הֵם בֶּטַח יְחַכּוּ.

שִׁיר נִכְתָּב כְּמוֹ חֻלְצָה לְבָנָה

לִפְעָמִים נִכְתַּב בַּחֹשֶׁךְ , לְאוֹר הַלְּבָנָה

יֶשְׁנָם אֲשֶׁר נִכְתָּבִים גַּם לִבְקָרִים

חֶלְקָם קְרָאתֶם , וְחֶלְקָם גַּם נִסְתָּרִים.

שִׁיר נִכְתָּב כְּמוֹ בֶּגֶד לְאָדָם

מִתְלַבְּשִׁים עָלָיו וּמַתְאִים גַּם לְכֻלָּם

יֶשְׁנָם כָּאֵלֶּה שֶׁלָּבְשׁוּ חַג וְשִׁיר

שֶׁנִּכְתְּבוּ גַּם לֶעָנִי וְאַף לְעָשִׁיר.

* ניסים יוסף-משורר