לזהר

בַּחֲרָדָה הַזּוֹ אֵלֶיךָ יֵשׁ מַשֶּׁהוּ לֹא מְתֻקָּן,

מַהֲמוֹרָה לֹא מְדֹרֶגֶת,

אַחַר כָּךְ יָבוֹא מִישׁוֹר אָפֵל וּמִדְבָּרִי

רוֹחֵשׁ גַּחְלִילִיּוֹת, נְחָשִׁים נֵעוֹרִים

וּפֶרֶס שֶׁהֵרִיחַ רֵיחַ דָּם.

אַתָּה נִרְדָּם שָׁלֵו כְּמוֹ נָד עַל אֳנִיָּה נִטְרֶפֶת.

יֵשׁ לָשֵׂאת אֶת הַמַּשָּׂא הַזֶּה בְּסַבְלָנוּת אֵין קֵץ:

גַּרְגֵּר אָבָק שֶׁל חוֹל לֵילִי וְעוֹד גַּרְגֵּר

אָבָק

וְגַם אַבְקָה מֻזְהֶבֶת בִּקְצֵה

הַגּוּף

בִּפְאַת הַשִּׁכָּרוֹן, בַּדֶּרֶךְ אֶל הַחֲרָדָה אֵלֶיךָ.

פִּתְאוֹם תָּכְפוּ עָלַי גַּעְגּוּעִים.

הַנְּדִידָה הַזּוֹ שֶׁבְּמַחְזוֹר הַדָּם אֶל עַרְבֵי נַחַל,

הָרַעַל הַדָּבִיק בִּקְצֵה הָאֶצְבָּעוֹת לְמַגָּעוֹ הָרַךְ

שֶׁל פֶּרַח הַהַרְדּוּף הַמְּפַתֶּה,

אַתָּה וַדַּאי תֹּאמַר, "הַשֶּׁקֶט הוּא הַמְּהַלֵּךְ אֵימִים,

רוֹחֵשׁ בְּתוֹךְ אֵינוּת מֻשְׁלֶמֶת" –

וַאֲנִי תְּמֵהָה אֵיךְ מוֹבִיל אוֹתְךָ דַּוְקָא הַפַּחַד

אֶל קְצֵה הַתִּפְרַחַת, הַמְּפֹאֶרֶת בַּמַּרְאוֹת.

אֵין זֶה גְּבוּל הַהֶמְיָה,

זֶה רַק הַיֹּפִי הַמְּכַלֶּה וְהַבּוֹנֶה

חוֹזֵר חֲלִילָה.

זֶה קְצֵה הַגּוּף.

מִכָּאן אֲנַחְנוּ מַתְחִילִים.