סיפור תלמודי:
כולנו בני אדם/ מתוך תלמוד בבלי מסכת סנהדרין

שָׁנוּ חֲכָמִים: אָדָם יְחִידִי נִבְרָא, וּמִפְּנֵי מָה? 

מִפְּנֵי הַצַּדִּיקִים וּמִפְּנֵי הָרְשָׁעִים;

שֶׁלֹּא יְהוּ הַצַּדִּיקִים אוֹמְרִים: אָנוּ בְּנֵי צַדִּיק,

וּרְשָׁעִים אוֹמְרִים: אָנוּ בְּנֵי רָשָׁע.

דָּבָר אַחֵר: מִפְּנֵי הַמִּשְׁפָּחוֹת,

שֶׁלֹּא יְהוּ מִשְׁפָּחוֹת מִתְגָּרוֹת זוֹ בָּזוֹ;

וּמָה עַכְשָׁו שֶׁנִּבְרָא יְחִידִי – מִתְגָּרוֹת,

אִם נִבְרְאוּ שְׁנַיִם עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.

דָּבָר אַחֵר: מִפְּנֵי הַגַּזְלָנִים וּמִפְּנֵי הַחַמְסָנִים;

וּמָה עַכְשָׁו שֶׁנִּבְרָא יְחִידִי – גּוֹזְלִין וְחוֹמְסִין,

אִם נִבְרְאוּ שְׁנַיִם עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.

וּמִפְּנֵי מָה אֵין פַּרְצוּפֵיהֶם דּוֹמִים זֶה לָזֶה?

שֶׁלֹּא יִרְאֶה אָדָם דִּירָה נָאָה וְאִשָּׁה נָאָה וְיֹאמַר: שֶׁלִּי הִיא.ִ