ההצגה ברטוד ואגנס בתאטרון הבימה/ מארי רוזנבלום

מה רע ביציאה לארוחה חגיגית בראש השנה אצל הבת? מה רע בלהכין כבד קצוץ ולשכוח אותו במיקרו? מה רע בלשכוח מי אני? מי בעלי? מי בתי? מי? מי? מי המאהב ומי הבעל?

רע. רע. רע.

ברטוד ואגנס, זוג מבוגרים,  מתארגנים ליציאה מהבית לארוחת ערב ראש השנה אצל בתם גליה.. ברטוד, הבעל, רוצה לצאת כבר, אגנס, אשתו, מתמהמהת. היא לא כל כך זוכרת למה הם יוצאים, היכן הניחה את הכבד הקצוץ ולמה אחותה, שמתה לפני שלוש שנים, אינה מגיעה. התמודדות משפחתית עם אלצהיימר על כל גווניו.

הזיכרון מתעתע בה ומתדרדר במהלך ההצגה והשינוי מתחולל מול עיני הצופה. יוצר מצבים אבסורדים, לפעמים מצחיקים אבל בעיקר כואבים.

מחזה מאת נועה לזר-קינן. בימוי דפנה זילברג. משתתפים: טטיאנה קנליס אולייר, דב רייזר, מיקי פלג רוטשטיין. המחזה נכתב בסיוע הקרן לפיתוח מחזאות ישראלית מיסודו של מפעל הפיס.

אני יושבת באולם המאוד לא נוח ב"הבימה". מיד, בדקות הראשונות אני רוצה לברוח אבל כלואה בין המושבים והמחשבה שאפריע לכל השורה משתקת אותי. הבטן מתהפכת. המצבים המצחיקים כביכול והדיבור בצרפתית לא מקלים עלי.

רק לברוח בכדי לא להתעמת ולהיזכר בקרובים שלי, שלנו, שלכם.

הצגה טובה. רייזר ואולייר משחקים בצורה אמינה עד שבא לי לקום ולעזור ולסדר את החדר המבולגן.

עשו כטוב בעינכם.

ללכת? לא ללכת?

מחזה מאת נועה לזר-קינן. בימוי דפנה זילברג. משתתפים: טטיאנה קנליס אולייר, דב רייזר, מיקי פלג רוטשטיין. המחזה נכתב בסיוע הקרן לפיתוח מחזאות ישראלית מיסודו של מפעל הפיס