כתם חלודה/ אילן וייס
גֶּשֶׁם דַּק מִתְרַסֵּס מִשָּׁמַיִם אֲפֹרִים
שְׁלוּלִיּוֹת פְּנֵי חֲלוֹם בַּמַּרְאָה
אֶפְשָׁר עַכְשָׁו כְּמוֹ הִבְהוּב כָּנָף כֵּהֶה
לָחוּשׁ אֶת הַתַּהֲלִיכִים הַמְּפָרְקִים לְאִטָּם אֶת הָעִיר
פָּנִים אֲחֵרוֹת
מַבִּיטוֹת עָלֶיךָ מִתּוֹךְ פָּנֶיךָ
בְּתוֹךְ כֶּתֶם הַחֲלוּדָה פְּקַעַת קָשָׁה שֶׁל מְתִיקוּת חֲמוּצָה
שָׁם תִּמְצָא
אָצוּר עוֹלָם שָׁלֵם
שֶׁכְּלָל לֹא שִׁעַרְתָּ
אֶת קִיּוּמוֹ.