פסטיבל תיאטרון קצר מספר 15

פסטיבל תיאטרון קצר מספר 15, שהתקיים השנה בצוותא, סמן בסימן של שלושה נושאים שונים: זמן, מוות, מלחמה.  תשעה מחזות קצרים שנכתבו ברובם על ידי מחזאים צעירים, הוצגו בשלושת הבמות השונות של צוותא. בצד אלו הוצג גם פרוייקט ייחודי מאוד של 14 מחזות חדשים, קצרצרים מאוד, במסגרת פרוייקט 14/48 שהציג והראה פלטפורמה חדשה ומאתגרת ליצירתיות בלתי תלויה. המחזות הקצרים עמדו השנה בסימן הזהות הישראלית בהיבטים של הניכור שבה, חרדותיה, אשליותיה, היחס המחפיר לזרים שבקרבה, והתמודדות טעונה שלה עם החרדות המצויות בה למכביר. במסגרת מקצרון 1 הועלו המחזות "שש", " כרוניקה של פרידה" "ומכאניקה של הרגש".

מתוכם המחזה "שש" מאת יואב היימן המבוסס על סיפור קצר של גבריאל גרסיה מרקס, הטיב להעמיד את שאלת האהבה התלותית והבדידות שלה בתיאור מצב בין שני אנשים בפאב: לקוחה קבועה שיש לה אובססיביות לגברים והברמן המאוהב בה אך אהבתו אינה זוכה להגשמה. הרמן היטיב בדיאלוגים ובדינמיקה המתוארת בין הדמויות להמחיש היטב את העניין.

"כרוניקה של פרדה", "ומכאניקה של הרגש" ניסו לייצר זיקה תיאטרלית בין מצבים של חיפוש אהבה לבין אובדנה הבלתי נמנע. אבל למרות רמת המשחק הטובה מאוד, הכתיבה הייתה קופצנית מדיי ולא נתנה מספיק מרווח נשימה לצופה להבין עד הסוף את המסר של המחזות הללו.

במקצרון 2 הועלו המחזות "זה לא אותו הצל" "חנוכת בית"  "אותיות קטנות".

אלו ציירו סיטואציות קומיות ועצובות מחיים ישראלים:"זה לא אותו הצל- מתאר  ריב מטופש בין שכנים על כריתת ענפי עץ הופך להיות מאבק אלים לכבוד ולזהות עצמית."חנוכת בית" מתאר  מפגש בין גבר ישראלי בגיל העמידה, שמגורש ליום מביתו, ופוגש פליטה אריתראית בבניין שהוא בונה, הלנה שם, הופך להיות מפגש של פערים ושוני, עד לאילוץ בלתי נמנע בין שניהם. "אותיות קטנות" מתאר כיצד ניכור ואכזריות כלפי מבוגרים הופכים להיות נורמה חברתית מקובלת.

רמת המשחק, הליהוק, המקצועיות של המחזות הייתה לעילא ולעילא וניכר כי הושקעה בהם עבודה רבה ומטיבה. ברם, למרות האיכויות הבימתיות שלהם- הייתה השנה במחזות הקצרים, מעט בוסריות ואפילו ריבוי מה של דימויים סטירואטיפים. לכל אלו צריכים היזמים לשים לב בפעם הבאה, י מדובר בהחלט ביוזמה ברוכה, יצירתית, וחשובה שאין בלתה.