
עִכְּבוֹ שְׁלֹמֹה אֶצְלוֹ עַד שֶׁבָּנָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ.
פַּעַם אַחַת עָמְדוּ שְׁנֵיהֶם לְבַדָּם.
אָמַר לוֹ שְׁלֹמֹה לְאַשְׁמְדַי, בְּמָה כּוֹחֲכֶם גָּדוֹל מִשֶּׁלָּנוּ?
אָמַר לוֹ אַשְׁמְדַי: טֹל הַשַּׁלְשֶׁלֶת מֵעַל גַּבִּי
וְתֵן לִי טַבַּעְתְּךָ
וְאַרְאֲךָ בְּמָה כּוֹחִי גָּדוֹל.
נָטַל הַשַּׁלְשֶׁלֶת מֵעַל גַּבָּיו
וְנָתַן לוֹ הַטַּבַּעַת.
עָמַד אַשְׁמְדַי עַל שְׁלֹמֹה וּבְלָעוֹ,
וְנָתַן כְּנָפוֹ אַחַת בָּאָרֶץ וּכְנָפוֹ אַחַת בָּרָקִיעַ וּזְרָקוֹ וֶהֱטִילוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָא.
עַל אוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר שְׁלֹמֹה: "מַה יִּתְרוֹן לָאָדָם בְּכָל עֲמָלוֹ שֶׁיַּעֲמֹל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ" (קהלת א, ג)! "וְזֶה הָיָה חֶלְקִי מִכָּל עֲמָלִי!" (שם ב, י) – אֵין לִי אֶלָּא מַקְּלִי.
מִתְּחִלָּה "אֲנִי קֹהֶלֶת הָיִיתִי מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל" (שם א, יב) – .
וְעַכְשָׁו אֵינִי מֶלֶךְ אֶלָּא עַל מַקְּלִי.
הָיָה מְחַזֵּר עַל הַפְּתָחִים,
וְכָל מָקוֹם שֶׁהִגִּיעַ לְשָׁם אָמַר: "אֲנִי קֹהֶלֶת הָיִיתִי מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל בִּירוּשָׁלַיִם" (שם).
וְהֵם אוֹמְרִים לוֹ: שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסְּאוֹ בִּירוּשָׁלַיִם וְאַתָּה הוֹלֵךְ וּמִשְׁתַּטֶּה?!
וְהָיוּ מַכִּין אוֹתוֹ בְּקָנֶה וְנוֹתְנִין לְפָנָיו קְעָרָה שֶׁל גְּרִיסִין.
בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר שְׁלֹמֹה: "זֶה חֶלְקִי מִכָּל עֲמָלִי".
כְּשֶׁהִגִּיעַ אֵצֶל סַנְהֶדְרִין,
אָמְרוּ חֲכָמִים: הוֹאִיל וְאֵין שׁוֹטֶה תּוֹקֵעַ עַצְמוֹ בְּדָבָר אֶחָד – זֶה מָה טִיבוֹ?
אָמְרוּ לִבְנָיָהוּ: מִתְבַּקֵּשׁ אַתָּה לַמֶּלֶךְ?
אָמַר לָהֶם: לֹא!
שָׁלְחוּ לָהֶן לַמְּלָכוֹת: הַמֶּלֶךְ מַהוּ, – בָּא אֶצְלְכֶן?
שָׁלְחוּ הַמְּלָכוֹת: הֵן, בָּא. –
חָזְרוּ וְשָׁלְחוּ לָהֶן: בִּדְקוּ בְּרַגְלָיו!
שָׁלְחוּ הֵן: בְּמוֹּקָיו הוּא בָּא. –
הֵבִיאוּ אֶת שְׁלֹמֹה וְנָתְנוּ לוֹ טַבַּעַת וְשַׁלְשֶׁלֶת שֶׁחָקוּק עֲלֵיהֶן שֵׁם,
כְּשֶׁנִּכְנַס, רָאָהוּ אַשְׁמְדַי וּפָרַח לוֹ.