פרשת בשלח/ ד"ר אסתר קאפח
ישועה, שירה ותלונות – הכיצד?
פרשת בשלח חושפת לפני הקוראים עם עבדים המובל, כמעט בעל כורחו, לעולם של חירות. חוויית היציאה ממצרים וחציית ים סוף מתרחשת במהירות, ללא רגע למחשבה. לאחר שהים שב לאיתנו ומצרים טבועים בתוכו מתחילה תקופת הנדודים של ישראל במדבר. פתאום הם מגלים שארץ מצרים הכילה לא רק עולם של עבדות אלא גם הרבה ביטחון כלכלי. מעולם לא דאגו לצורכי היסוד שלהם, מים או לחם.
העם המוצא את עצמו בלב המדבר ללא הביטחון המינימלי של מי היאור, מתלונן. התלונה הראשונה פורצת מיד בצאתם ממצרים, כשפרעה וחילו מתעשתים ויוצאים במרדף אחרי העבדים הבורחים.
"יא וַיֹּאמְרוּ, אֶל-מֹשֶׁה, הֲמִבְּלִי אֵין-קְבָרִים בְּמִצְרַיִם, לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר: מַה-זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ לְהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרָיִם. יב הֲלֹא-זֶה הַדָּבָר, אֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ אֵלֶיךָ בְמִצְרַיִם לֵאמֹר, חֲדַל מִמֶּנּוּ וְנַעַבְדָה אֶת-מִצְרָיִם: כִּי טוֹב לָנוּ עֲבֹד אֶת-מִצְרַיִם מִמֻּתֵנוּ בַּמִּדְבָּר. יג וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-הָעָם, אַל-תִּירָאוּ הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת-יְשׁוּעַת יְהוָה, אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה לָכֶם הַיּוֹם: כִּי אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת-מִצְרַיִם הַיּוֹם לֹא תֹסִפוּ לִרְאֹתָם עוֹד עַד-עוֹלָם. יד יְהוָה, יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִשׁוּן". [שמות פרק יד]. האירוע מסתיים באחד מהנסים המופלאים בתולדות ישראל, קריעת ים סוף.
פרשת "בשלח" נקראת גם "שבת שירה" בשל שירת הים שבה, שירה המעמידה את השרים ואת שומעי השירה בפסגה רוחנית עליונה. אולם לפני השירה ולאחריה נשמעות תלונות העם. איך זה מסתדר מבחינה רציונלית, הגיונית?
לעניות דעתי, העניין טמון בשלושה גורמים, האחד חוסר אמונה, השני חוסר יכולתם להוקיר תודה למטיבם ולמושיעם והשלישי ערב רב שעלה עמם ממצריים היה גורם מתסיס וממריד.
