שניאור גרינבלד, היה בנו הבכור של האדמו"ר מקוציץ, וקרואי היה על שמו של סבו מייסד השושלת.

שניאור היה תלמיד חכם, עילוי, כולם ניבאו לו עתיד ברבנות, יויירש, של שושלת רבנים, ממשיך דרכם של גדויילים.

אבל שניאור החליט בגיל 19 שהוא רוצה צבא, לא עזרו הבכיות והתחינות, אמו השתטחה למרגלותיו, זועקת, שניאור, שניאור,

אחותו רוחל'ה ובעלה הגאון החסיד רב' לייזר בן הגאון וולפה מאייבריש. באו מאירופה, חשו להציל את שינאור, אבל הוא בשלו.

הסבא רבא, הצדיק והפרוש מריקנפלד הופיע אצלי בחלום וציווה,

שינאור, הוא הורה לי באצבע,

לשרת את עם ישראל, זו המצווה הגדולה ביותר. ולפני שהוא פרח, יצאה בת קול, שניאור, צה"ל זו המצוה.

וככה שניאור, היה לסמל דת בבסיס הטירונים של גולני. חודש ימים לאחר ששניאור הגיע לבסיס, הגיעה לשם יוכבד, נערה שמנה, מלאה פצעונים, וחיוך מקסים חושף שיניים שחורות.

יוכבד הביטה בשניאור וזהו, היא שכנעה את מפקדה שצריך סידורי תפילה במגורי בנות, צלצלה לסניף חב"ד הקרוב וגירדה תרומה.

שניאור קיבל פקודה ברורה, לנסוע עם יוכבד להביא סידורים. בדרך, מסיבה שלא ברורה הרכב התדרדר לתהום, יוכבד שנהגה ולא היתה חגורה נמחצה למוות, שניאור, יצא מרוסק. תהליך ההחלמה היה ארוך וכואב ובסופו שינאור שוחרר מצה"ל, נכה ומכור למשככי כאבים. התאוה לשרת את עם ישראל התחלפה בתאוה לסם. אבל שניאור היה עילוי וחמש שנים אחרי השחרור היה מגדולי סוחרי הסם בניו יורק. בארץ היה שניאור תורם מכובד, מוקף בראשי ישיבות ומוסדות צדקה המוקירים את מתת ידו, אפילו אביו, היה אומר, מיין שניאור (שניאור שלי) קונה עולם הבא. בניו יורק היה מוקף שומרי ראש.

יום אחד נסע שינאור לבקר את ג'וזפה שהיה קאפו דה טוטי קאפו, והיה מבלה ימיו בכלא איטיקה, ובפיו הצעה, הוא רוצה לשאת את בתו של ג'וזפה, מילי ובתמורה הוא יעביר לחשבונו של חמו לעתיד 2 מליון דולר וטונה אחת של הירואין משובח.

הזוג הלא מוצלח, שניאור ומילי החזיקו מעמד כאחת עשרה שנה, עד ששניאור נקרא לבית עולמו, כתוצאה ממפגש בין מוחו לכדור עופרת. אך בינתיים נולדו להם שישה ילדים, ארבע בנות ושתי בנים.

הקטן, שמו ג'וזפה על שם סבו, גדל והתפתח, תפח עד שהגיע לגבול יכולת החייט ליתפור לו בגדים, עם משקל של 216 ק"ג, הכל מאסה של שרירים ללא מוח, הפגם הגנטי הפך את ג'וזפה הקטן למכונת הריגה מושלמת.

אחותו, אודטה ירשה את השכל מאביה, שניאור.

מלווה בג'וזפה הקטן השתלטה מחדש על נחלאות אביה.

אף אחד כבר לא ידע על עברו של שניאור ולו פירור.

בינתיים יששכר בן רוחל'ה והגאון החסיד רבי לייזר, עלה לגדולה בארץ ישראל, ידוע היה בפוליטיקה בישראל כמנכ"ל המדינה.

יום אחד הציע ראש הממשלה, לר' יששכר לבוא עימו למפגש עם כב' נשיא ארה"ב, בושינגטון.

מאחר והיו לכב' הרב עיסוקים בניו יורק, שם היה צריך לשנורר כספים עבור מפלגתו, נענה מיד בחיוב.

וטס על חשבון המדינה לניו יורק, שם קיוה לחכות מספר ימים ולעסוק בעניניו, וקבע עם כב' ראש הממשלה שיצטרף אליו למטוס בעת שינחת למספר שעות בניו יורק.

אבל, יום לאחר שהגיע לניו יורק, נעלם רב' יששכר, כאילו פערה האדמה פיה ובלעה אותו.

כל רשויות החוק מארה"ב ומישראל חקרו, בדקו ופישפשו, תחנות הרדיו טלויזיה, כלום.

העדות האחרונה היתה כי ר' יששכר נכנס לביתו של איל הנד"לן, גרשונוביץ,

שהעיד תחת אזהרה שנתן לר' יששכר מזודה עם חצי מיליון דולר ועוד תכשיטים להעביר לישיבת פונו, בבני ברק ישראל.

בוכה העיד גרשונוביץ בקול רועד, ר' יששכר יצא מביתי והמזודה בידו, עלה על מונית. בתחנת המוניות אכן היתה רשומה קריאה מביתו של גרשונוביץ, אבל לא נענה לקריאה אף נהג מהתחנה.

המגבעת השחורה נמצאה במרחק הליכה קצר משם, ובדיקות די,אן,איי הראו כי זו מגבעתו.

והתעלומה נותרה.

נשיא ארה"ב התנצל בפני ראש הממשלה, על שקרה דבר כזה בארצו, והבטיח שלא ישקוט עד שימצא ר' ישככר חי.

וחלף לו יום ועוד יום.

ראש הממשלה התקשר לאשתו של ר' יששכר בישראל והביע את רגשותיו ואת רגשות העם, על האבדה הגדולה, והשיבה אשתו, אין מתאבלים עד שיראו הגופה.

באותה העת גברו קולות המלחמה מהשכנה מצפון, וראש הממשלה הקדיש את כל מאודו לנושא. החיפושים בניו יורק הופסקו וארה"ב הגדולה התענינה בסופה הגדולה הקרבה לחופי ניו יורק.

בעוד ראש הממשלה יושב בישיבת הקבינט הביטחוני, ועוזרו הצבאי מעביר לו פתק, אשתו של ר' יששכר מבקשת לדבר איתך, ראש הממשלה, הביט בפתק והפליט, אלמנה מסכנה, נו, תעביר לי את הטלפון,

העוזר הושיט לו את השפורפרת, ראש הממשלה כיחך בגרונו, כואב, כואב, כמה הוא חסר לי היום פתח בקול בוכה. אבד לי חבר ומורה, המשיך, כשהוא קורץ לשר הביטחון.

אין שני לו ואין תחליף.

דוקא יש ענתה לו. ר' יששכר עונה לנייד. אתה יכול להתקשר אליו. עכשיו הוא חונך ברובע האיטלקי בניו יורק מסעדה יהודית כשרה למהדרין.

מה ? צרח ראש הממשלה.

מה. ?

הוא נחנק מיהרה הקצרנית, מים,

ראש הממשלה השתנק, החויר.

הטלפון נפל מידו.

שר הביטחון שלא שמע את הנאמר בצד שני, הורה לשלישו בדחיפות, חייל האויר און ליין.

הקצרנית הושיטה לראש הממשלה ממחטה רטובה, הוא ניגב את פניו. חזר לעשתונותיו.

הקצרנית, התקשתה להתכופף להרים את השפורפרת, חצאית צרה מידי, פשוט נפלה, התגלגלה והרימה את השפורפרת,

למשוך בחוט היה גדול עליה.

ראש הממשלה דיבר לשפורפרת, את עוד שם.

מה, מסעדה, איפה ר' יששכר.

ואכן ר' יששכר נמצא חיי ושלם ושמח בחלקו, יושב במסעדה כשרה באיטליה הקטנה מימינו ג'וזפה הקטן ומשמאלו אודטה, וכולם שרים ושמחים.

ר' יששכר סרב לדבר מה קרה, הוא חזר לישראל לחיים אלמוניים, והרבה יחד עם בני ביתו לבקר באיטליה הקטנה.

לילה אחד, חזר נכדו הקטן לבית הסב וראה את ר' יששכר בוכה.

מה קרה סבא הוא שאל, ג'וזפה מת.

נו, פחות גוי.

רב' יששכר שהיה כבר זקן מאוד, ומכופף מאוד, סימן באצבעו. שב

אתה זוכר וכולם זוכרים את החטיפה.

נכון יצאתי מבית אחד התורמים  כבר אני לא זוכר את שמו.

וחטפו אותי

הביאו אותי לאיזו אחוזה ושם עמדה בחורה נחמדה עם חיוך אדיר ולצידה ענק.

כדי לך לספר איפה יש עוד כסף היא פנתה אלי.

הבטתי בה ובו וחייכתי.

במשפחה מבקשים לא חוטפים

ואנחנו משפחה. אה, היא לעגה לי

עצרי יש לי הוכחה.

מה ההוכחה סבא, שאל הנכד.

גם היא שאלה והוכחתי לה.

אז מה ההוכחה סבא.

לכולנו לדורותינו יש כתם לידה בצורת ראש חמור על התחת.