סיפור תלמודי:
שש שנים טובות/ מתוך מדרש שמעוני לרות

מַעֲשֶׂה בְּחָסִיד אֶחָד שֶׁיָּרַד מִנְּכָסָיו,

וְהָיְתָה אִשְׁתּוֹ כְּשֵׁרָה,

לְסוֹף נַעֲשָׂה שָׂכִיר.

פַּעַם אַחַת הָיָה חוֹרֵשׁ בַּשָּׂדֶה.

פָּגַע בּוֹ אֵלִיָּהוּ, זָכוּר לַטּוֹב, בִּדְמוּת עַרְבִי אֶחָד.

אָמַר לוֹ: יֵשׁ לְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים טוֹבוֹת;

אֵימָתַי אַתָּה מְבַקֵּשׁ אוֹתָן – עַכְשָׁו אוֹ בְּסוֹף יָמֶיךָ?

אָמַר לוֹ: קוֹסֵם אַתָּה, אֵין מָה לִתֵּן לְךָ – אֶלָּא הִפָּטֵר מֵעָלַי בְּשָׁלוֹם.

חָזַר אֶצְלוֹ עַד שָׁלוֹש פְּעָמִים.

בְּפַעַם שְׁלִישִׁית אָמַר לוֹ: אֵלֵךְ וְאֶמָּלֵךְ בְּאִשְׁתִּי.

הָלַךְ אֵצֶל אִשְׁתּוֹ

וְאָמַר לָהּ: בָּא אֵלַי אֶחָד וְהִטְרִיחַ אוֹתִי עַד שָׁלוֹש פְּעָמִים,

וְאָמַר לִי: "יֵשׁ לְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים טוֹבוֹת;

אֵימָתַי אַתָּה מְבַקֵּשׁ אוֹתָן – עַכְשָׁו אוֹ בְּסוֹף יָמֶיךָ"?

אָמַר לָהּ: וּמָה אַתְּ אוֹמֶרֶת?

אָמְרָה לוֹ: לֵךְ אֱמֹר לוֹ: הָבֵא אוֹתָן עַכְשָׁו.

הָלַךְ וְאָמַר לוֹ: לֵךְ הָבֵא אוֹתָן עַכְשָׁו,

אָמַר לוֹ: לֵךְ לְבֵיתְךָ,

וְאֵין אַתָּה מַגִּיעַ לְשַׁעַר חֲצֵרְךָ עַד שֶׁתִּרְאֶה בְּרָכָה פְּרוּסָהבַּבַּיִת.

וְהָיוּ יוֹשְׁבִים בָּנָיו לְחַפֵּשׂ בְּיָדָם בֶּעָפָר,

וּמָצְאוּ מָמוֹן שֶׁיִּזּוֹנוּ בּוֹ שֵׁש שָׁנִים,

וְקָרְאוּ לְאִמָּם.

וְלֹא הִגִּיעַ הֶחָסִיד לַשַּׁעַר עַד שֶׁיָּצְאָה אִשְׁתּוֹ לִקְרָאתוֹ וּבִשְּׂרָה אוֹתוֹ.

מִיָּד הוֹדָה לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְנָחָה דַּעְתּוֹ עָלָיו.

מֶה עָשְׂתָה אִשְׁתּוֹ הַכְּשֵׁרָה?

אָמְרָה לוֹ: מִכָּל מָקוֹם כְּבָר מָשַׁךְ עָלֵינוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חוּט שֶׁל חֶסֶד וְנָתַן לָנוּ מְזוֹן שֵׁש שָׁנִים,

נַעֲסֹק בִּגְמִילוּת חֲסָדִים שָׁנִים הַלָּלוּ, שֶׁמָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹסִיף לָנוּ מִשֶּׁלּוֹ.

וְכֵן עָשְׂתָה.

כָּל מָה שֶׁנָּתְנוּ בְּכָל יוֹם וָיוֹם אָמְרָה לִבְנָהּ קָטָן: כְּתֹב כָּל מָה שֶׁאָנוּ נוֹתְנִים.

וְכֵן עָשָׂה.

לְסוֹף שֵׁש שָׁנִים בָּא אֵלִיָּהוּ, זָכוּר לַטּוֹב,

אָמַר לוֹ: כְּבָר הִגִּיעָה עוֹנָה לִטֹּל מָה שֶׁנָּתַתִּי לְךָ.

אָמַר לוֹ: כְּשֶׁנָּטַלְתִּי לֹא נָטַלְתִּי אֶלָּא מִדַּעַת אִשְׁתִּי,

אַף כְּשֶׁאֲנִי מַחֲזִיר לֹא אַחֲזִיר אֶלָּא מִדַּעַת אִשְׁתִּי.

הָלַךְ אֶצְלָהּ, אָמַר לָהּ: כְּבָר בָּא הַזָּקֵן לִטֹּל אֶת שֶׁלּוֹ.

אָמְרָה לוֹ: לֵךְ אֱמֹר לוֹ: אִם מָצָאתָ בְּנֵי אָדָם נֶאֱמָנִים מִמֶּנּוּ תֵּן לָהֶם פִּקְדוֹנְךָ.

רָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דִּבְרֵיהֶם וּגְמִילוּת חֲסָדִים שֶׁעָשׂוּ

וְהוֹסִיף לָהֶם טוֹבָה עַל טוֹבָה,

לְקַיֵּם מָה שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָיָה מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה שָׁלוֹם" (ישעיה לב, יז).