שיר:
לֵב פּוֹעֵם \ רחל סיידוף מזרחי

רְחוֹבוֹת עִירִי

אֵינָם כְּרָךְ סוֹאֵן,

הֵם מַנְגִינָה,

הֵם שִׁיר,

הֵם נֵבֶל.

רְחוֹבוֹת עִירִי

הֵם מִנְהָרָה

לְעוֹלֵי הָרֶגֶל,

הֵם אַהֲבָה.

עִירִי הַגְּדוֹלָה קְטַנָּה,

בְּרַגְלֶיךָ תֶּחֱצֶה

מֵאֹפֶק עַד אֹפֶק.

עִירִי הַקְטַנָּה גְּדוֹלָה

בָּהּ טְמוּנִים כָּל

גְּדוֹלֵי הָאֻמָּה.

מִקְדָשׁ טָמוּן בָּאֲדָמָה

וְרַק כֹּתֶל שֶׁשָּׂרַד.

עִיר הֻלַּדְתִּי הִיא בָּמָה

מוּרֶמֶת מֵעָרִים.

סָבִיב לָה כַּעֲטָרָה

רֶכֶס הָרִים.

הִיא הַנּוֹשֵׂא,

הִיא הַנָּשׂוּא,

וּבָהּ הוֹגִים יוֹם וָלֵיל.

אַךְ לִי יְרוּשָׁלַיִם

הִיא לֵב!

לֵב פּוֹעֵם וְהוֹמֶה.

אֵלֶיהָ עָלוּ הוֹרַי

מֵהַגָּלֻיוֹת הַשּׁוֹנוֹת,

מִקְלָט לְסִבְלָם

מַשְׂאַת נֶפֶשׁ.

אוֹתָהּ נָשְׁמוּ

מִיּוֹם לֵדָתָם

עַד יוֹם מוֹתָם.