שיר:
תהום רובצת/ יהודית סולמון




אֵיזוֹ תְּהוֹם רוֹבֶצֶת וּמִתְפָּרֶשֶׁת

בֵּין שַׁלְוַת יוֹמִי לְאֵימַת לֵילִי שֶׁעֲדַיִן כּוֹסֶסֶת

נִזְהָרִים מְאוֹד זֶה מִזֶּה, מִמִּפְגָּשׁ וּנְגִיעָה

מַקְפִּידִים לִשְׁמֹר מֶרְחָק, וּבַתָּוֶךְ  צִיָּה

לֹא לְעַרְבֵּב אֶת הַתְּחוּמִים חָלִילָה

לֹא לְהִתְבַּטֵּל אַךְ גַּם לֹא לְהַפְרִיעַה

מִין שְׁבִיתַת נֶשֶׁק מוּזָרָה, אוֹ כָּבוֹד הֲדָדִי

אוּלַי פַּחֲדֵי הִשְׁתַּלְּטוּת,הִתְבַּטְּלוּת,הַשֵּׁד  יוֹדֵעַ שֶׁל מִי...

שַׁלְוָה חֲדָשָׁה בְּמַמְלֶכֶת הַיּוֹם וְהָאוֹר

נִנּוֹחוּת, שְׁקָרִים לְבָנִים וְהָרֹגַע בַּתַּפְקִיד הַגִּבּוֹר

אַךְ בַּלַּיְלָה מִתְלַהֲטִים הַצְּלָלִים

שֵׁדִים מִשְּׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת מְטַפְּסִים וּמְפַזְּמִים

שָׁם הָאֱמֶת לְלֹא כְּסוּת מִשְׁתּוֹלֶלֶת וּמְאַיֶּמֶת

כְּמוֹ לִבָּהּ רוֹתַחַת, לְלֹא מַעֲצוֹר מִתְגַּעֶשֶׁת...

מִתְעַרְבֶּלֶת וּמְטִילָה מוֹרָא רַע וְנוֹרָא

מוֹצִיאָה פְּעִימוֹת לֵב מִכְּלַל שְׁלִיטָה

אַךְ הִנֵּה אוֹר שֶׁמֶשׁ-בֹּקֶר מִנֵּץ וּמַבְקִיעַ

וְהַכֹּל נֶאֱרַז בְּשַׂק עָמֹק טֶרֶם הִסְפִּיק לְהַדְמִיעַ

וְהַשַּׂק מַמְתִּין לוֹ בַּעֲלִיַּת הַגַּג אוֹ בְּמַרְתְּפֵי הַבַּיִת

מְנַמְנֵם וּמַטְעִין מַצְבְּרָיו לִקְרַאת לַיִל וְעַיִט

שֶׁשּׁוּב יָבוֹאוּ, לְלֹא סָפֵק, אַחֲרֵי מַמְלֶכֶת הַיּוֹם הַשְּׁלֵוָה

כְּמוֹ לִגְבּוֹת חוֹב, לְהַזְכִּיר מַשֶּׁהוּ לְלֹא דִּחוּי וּלְלֹא בּוּשָׁה

וַאֲנִי בֵּינְתַיִם נִדּוֹנָה לִשְׁהוֹת עִם זֶה וְעִם זֶה

כִּי לְעַרְבְּלָם יַחַד אַף הַדִּמְיוֹן אֵינוֹ הוֹזֶה...