פיוטים בניחוח אלול והשקת האנתולוגיה "שירה עבריה"/עמית חצרוני

בלפור חקק: "השנה האלול שלנו הוא אלול עברי. כי יש לנו אלול של שירה עברית. אנו חוגגים היום בו זמנית גם את ההשקה של הקובץ "שירה עבריה", שהפיק אתר בכיוון הרוח, הוצאת ארגמן מיטב בחסות מוזיאון חצר היישוב הישן".

ראובן שבת המוציא לאור הדגיש בדבריו את החשיבות בכינוס שירים נושאי גוונים שונים על העברית, שירים שהיטיבו להתכתב עם היצירה העברית לדורותיה, שירה עברית חיה ובועטת, שירה בעברית על העברית.

הרצל חקק דיבר על הקשר בין אלול לבין חיפוש עצמי, לבין חשבון נפש: "השורש 'אללו' בארמית אכן מבשר על חיפוש, וזו המשמעות העמוקה של החודש הזה.

כאן סיפר בלפור חקק סיפור חסידי ברוח אלול:

"יש סיפור חסידי על ר' מנחם מנדל מקוצק.

הוא סיפר שעבר בחצות לילה וראה סנדלר, שהכוך שבו עבד היה פתוח. הסנדלר היה כפוף ובידו פטיש והוא תיקן נעליים לאור הנר. הרב שאל את הסנדלר: רייב יהודי, בשעה כזאת אתה עובד?

והסנדלר ענה: כל זמן שהנר דולק, אפשר עוד לתקן...

וכך כל אחד מאיתנו היוצרים, כל עוד הנר דולק אפשר לתקן, ליצור וליצור טוב יותר... החסידים אומרים שבחודש הזה המלך נמצא בשדה....הוא מחפש אותנו...ואנו מחפשים אותו...הקירבה לאל גדולה יותר בימים אלה. אל לנו לנוח, זה הזמן להבין את הקשר בין  חומר לרוח".

.

הרצל חקק קשר בין החיפוש של ימי אלול לחיפוש הרוחני שמלווה כל יצירה ספרותית:

"התהליך הזה דומה לתהליך היצירה. אנו  מביטים סביב לספוג השראה לחיינו, לבקש אורות מניסיונות חיים של אחרים – מן העולם שמחוץ לנו – ובה בעת אנו מביטים פנימה...אל עצמנו...אל העולם הייחודי שלנו...החיפוש הזה של אלול דומה לנפש השירה, לנפשם של המשוררים".

אורה פיקל צברי אוצרת המוזיאון, ברכה את המשוררים והביעה שמחה ונכונות לארח מפגשי שירה אלה.

המשוררים עלו לקרוא את שיריהם והפיחו רוח מיוחדת בערב מלא הקסם הזה:

דן אלבו הפליא לשורר:

ב"ֶּאֱלוּל דְּרוּשָׁה מְחִילָה

לְחֲלֻקָּה חִנָּם
גַּם לְמִי שֶׁלֹּא בִּקְּשָׁהּ ..."

וסיום השיר אכן יוצר מתח בין הבקשה שנאמרת בנפש כנועה לבין מרומי השמים:

"לִפְנֵי שֶׁיְּכַסּוּנוּ הֶהָרִים בְּצִלָּם
לִפְנֵי שֶׁיַּגְבִּיהוּ עָלֵינוּ
הֶהָרִים הַשְּׁמֵימִּיִּים לִגְבָהִים
שֶׁאֲלֵיהֶם גַּם הָאֵל לֹא יוּכַל עוֹד לְהַגִּיעַ".

חגי קמרט ביקש לבטא את הרגע שבו התהליך הרוחני שעובר האדם באלול מוביל לפסגת שאיפותיו, להיטהרות:

"לבי צח טהור כמו נולד זה הרגע

ואני מרחף מאושר כה צחור". 

 פאני רן ביטאה את התהליך העובר עליה, והמוביל אותה להיטיב עם הסובבים אותה: "באלול אני משתדלת לאתר חיסרונותיי/ ובלי לדעת מדוע אני תמיד אוהבת את אהוביי/ ומצטערת עם שגיתי גם בלי לומר מילה".

יהושע רוזנברג ניסה להבין לאן יובילו התפילות וההיטהרות הרוחנית:

בְּצֵאת הַשָּׁנָה,

בְּאָסְפֵּנוּ אֶת  מַעֲשֵׂינוּ מִן הַשָּׂדֶה

אַל נִתְהַלֵּל בְּיוֹם מָחָר

כִּי כְּעֹלְלִים רָאוּ אוֹר

לֹא נֵדַע מַה יֵּלֶד יוֹם..

כרמית רינצלר אכן ידעה לחבר את השורות לנושא המפגש 'חופש הסליחה' – וכך כתבה בלב השיר המרגש שלה:

"מִתְיַצֶּבֶת וְדוֹמַעַת

אֶל חוֹף הַסְּלִיחָה

מְטַהֶרֶת נֶפֶשׁ".

יעקב יעקב שורר בעקבות הפיוט "אחות קטנה" מן התפילה של הימים הנוראים:

אָחוֹת קְטַנָּה עוֹרְכָהּ תְּפִלּוֹתֶיהָ

עוֹרְכָהּ מַחְלְצוֹתֶיהָ

עוֹרְכָהּ מַחְלְפוֹתֶיהָ

עוֹרֶכֶת חֶשְׁבּוֹן נַפְשָׁהּ

גֶּשֶׁר מַיִם קְטַנִּים

גֶּשֶׁר צַר אֵלַי

חֶשְׁבּוֹן דַּרְכָּהּ לִירוּשָׁלַיִם

יְרוּשָׁלַיִם הַבְּנוּיָה לְתַלְפִּיוֹת

אֲחוֹתִי הַקְטָנָה הַבְּנוּיָה לְתַלְפִּיוֹת

כן קראו שירים גם המשוררים שושנה אידל. אדלינה קליין, ליאת בן שי, אשר כנפו, הדסה מור, יהודה ניסן, אביבה גולן, שושיה בארי דותן, שושנה ויג, משה ויג וריקי להב.

אורה פיקל צברי מנהלת המוזיאון זכתה לתשואות על העבודה הרבה שהשקיעה בהכנת קובץ השירים בנושא אלול, הכיבוד המפנק, האכסניה הנדיבה. אורה הציגה את החשיבות שיש בכינוסים ספרותיים במוזיאון, כדרך להעשיר את חיי התרבות התוססים במוזיאון. המוזיאון יודע להציג גוונים שונים מחייה של ירושלים, ויש דגש למורשת שעברה מדור לדור.

את הערב חתם הרצל חקק בסיפור שהוסיף אווירה של קדושה לכל המפגש הפואטי. הסיפור החסידי שסיפר הרצל חקק לקוח מתוך פנקסי הקהילות, סיפור שפורש לפנינו מעשה נס בזכותו של הצדיק החוזה מלובלין. הסיפור העלה קורותיו של החסיד רבי טוביה שקיבל מהחוזה מלובלין בנעוריו מכתב לשמור אותו אצלו, עד שיקבל הוראה מהרבי מה לעשות איתו. לימים הפך טוביה לראש הקהילה בעיר שלו, וכאשר עלה החוזה מלובלין לגנזי מרומים, לא ידע מה יעלה בגורל המכתב שהופקד למשמרת. כעבור עשר שנים התחלף הפריץ והקהילה של רבי טוביה נקלעה למצב ביש. הפריץ החדש, בחור צעיר, הורה להם בתוך חצי שנה להסתלק מן העיר – ומתברר, שאותו מכתב היה קרש ההצלה..

את הצד המוסיקלי של האירוע עשתה המוסיקאית והמשוררת שושיה בארי דותן. בקולה הענוג ובלווית גיטרה שרה פיוטים ושירים, ובין השאר את השיר של אביבה גולן.

היטיב לסכם את הרוח המיוחדת של הערב הרצל חקק:

"יצירה טובה וחיפוש פנימי טוב יש בהם אש פנימית והרבה השראה מבחוץ... המשוררים מחפשים נתיב שמחבר בין עולמות, שמגשר בין ההוויות השונות, בין חומר לרוח".