מופע תמיר אלברט/ נטע זינגר

חשבתי להסתובב קצת לראות.

אז החתמתי דרכון ונסעתי לת״א לפסאז׳, ביום חמישי 9.8.18 להופעה השלישית והאחרונה (בינתיים) של תמיר אלברט - 30 שנה לקסטה.

(הג׳ינג׳יות כבר בדרך)

בכל סיבוב , השמיים נעשים אדומים.

הפסאז׳. 

הגענו בסביבות 21:45 , וירדנו בעקבות האורות הצבעוניים בחזרה לDark 80s’ דין בראון נותן בראש עם הסמיתס׳, דיוויד בואי, Dave Ball 

ותוך כדי המקום מתמלא לאיטו במעריצי נושאי המגבעת בגילאי 40+ שידעו את הפינגווין. 

משולהבים, צמאים ונלהבים , ממתינים בציפייה ובצפיפות נסבלת, וממלאים את האוויר בעשן סיגריות ובעשן ירוק. 

יותר מדי אנשים, אמר ראש העיר והסתובב למערב.

22:45 עולים לבמה ופותחים עם ״קול של אלוהים אחר״ וברצף את כל שירי הקסטה:

תמיר אלברט- שירה וגיטרה

טל אורן שהחליף את רם אוריון- קולות וגיטרה

שגיא צורף- בס

יעל ברנר- קלידים

איתי מנבר- תופים

בלוק אדיש ומעושן לצד אנרגיות משלהבות מספיק, כדי להצית את הקהל הדלוק ממילא.

אני אשת יחסי הציבור של נושאי המגבעת.

אז על מה בעצם החגיגה?

הקלטת הראשונה שיצאה בשנת 1988 בחברת "האוזן השלישית",  כללה את השירים הראשונים שהקליטה הלהקה. סיבה טובה לחגוג 30 מה גם שהטקסטים שנכתבו אז, שעסקו בנושאים קיומיים -נשמעים בועטים ורלבנטיים גם היום.

 ״כל חברה בונה לעצמה את החלקים שלה. נושאי המגבעת בנו מין כמו גדירות כאלה. כמו איסור והיתר. שרשרת של מרכיבים כאלה קאלט, דחייה, סגירות, עצבות..״(תמיר אלברט, מתוך הסרט ״שמים שרוטים של גלויה״)

ביקור בהר , אי אפשר להסביר, יום הולדת, האלוהים שלי עייף, המוהלת, לייב אין בית שמש, השקרן, נושאי המגבעת . וטקסט פוליטי ? שסיים את ההופעה, מתוך ״מי רצח את אגנתה פאלסקוג״.

אז בקשר לזרעים.

...״מישהו שעומד על הבמה מאחורי המיקרופון בישראל , אז תמיד הציפייה שהוא יקריא משהו שיגרום לקהל לרצות לחבק אותו. אתה רוצה לראות את הנפש הרגישה את הבנאדם המתחבט, המתייסר. 

והוא עמד על הבמה והיה ברור לך שהדבר האחרון שהוא רצה זה שאתה תרצה לחבק אותו״. (שרון מולדאבי, על נושאי המגבעת, מתוך הסרט ״שמים שרוטים של גלויה״)

וזו למעשה תמצית ההופעה. תמיר אלברט (וההרכב) בא, נתן , לקח, עישן, עשה פאוזה, ניסר , צעק והוציא את כולם מסופקים ומרוגשים בשעה ורבע של נסיעה במנהרת הזמן . וזו היתה חתיכת נסיעה.

 הקושי בהופעות בעיניי, הוא שתמיד קיים דיסונאנס מטורף בין התשוקה שלך כגרופי לחבק לבין היכולת או חוסר היכולת של האומן להעניק חיבוק בחזרה. 

אבל במקרה הזה לא היתה לאף אחד ציפייה כזו והיה נראה שבמערכת היחסים הזו שני הצדדים מכירים את ההתנהלות וזה ממש בסדר מצידם.

״תמיד היה משהו בקיום של נושאי המגבעת היה משהו , דבר שתקף את עצמו , שביטל את עצמו , ששיבש את עצמו. והלהקה באיזשהו מקום תמיד היתה על חוסר תקשורת ״ (אוהד פישוף, מתוך שמים שרוטים של גלויה)

אז נשארתי עם הציפייה הגדולה גם לחוסר התקשורת הבא. 

תודה לעולם תודה לכולם.

נה נה נה.

כתבה וצילמה: נטע זינגר - כתבת מדור המוזיקה של בכיוון הרוח 

עורך המדור: שחר כהן. לפניות ותגובות: https://www.facebook.com/shahar.music