שיר:
מָגְ'נוּן לָיְלָה/ יוסף כהן אלרן

מִי הָיָה מָגְ'נוּן לַיְלָה

בְּבֵית הַקּוֹלְנוֹעַ הַקֵּיצִי

שֶׁמֵּעֵבֶר לִגְדַת הַנָּהָר

מִצִּדּוֹ הַמִּזְרָחִי שֶׁל הַזֶּרֶם

מִי שִׂחֵק אֶת עֲנְטָר

מִי שִׂחֲקָה אֶת  עָבְּלָה

הִיא לָיְלָה

שָׁכַךְ קָרְאוּ בַּסֶּרֶט

הַהוּא אֶת שְׁמוֹתֵיהֶם

עֲנְטָר וְעָבְּלָה קָרְאוּ לָהֶם

וַאֲנִי יֶלֶד הָיִיתִי

בַּתָּא הַפָּתוּחַ

עַל כִּסֵּא שֶׁל עֵץ לְיַד הוֹרַי

וְרַק זוֹכֵר דְּרָמָה גְּדוֹלָה

מִתְגּוֹלֶלֶת מוּלִי עַל

הַמָּסָךְ הַלָּבָן הַגָּדוֹל

וְרַק זוֹכֵר אֶת אוֹתוֹ הַטֵּרוּף

אֲשֶׁר בּוֹ עֲנְטָר נִתְקָף

נִטְרְפָה דַּעְתּוֹ  נִטְרְפָה

כִּי עָבְּלָה הִיא לַיְלָה

עֲנְטָר הוּא מָגְ'נוּן

שֶׁהָיָה מְטֹרָף בִּגְלַל

אַהֲבָתוֹ לָהּ  וַאֲנִי

עוֹד לֹא יָדַעְתִּי

מָה זוֹ אָהֲבָה

קֵייְס הָיָה שְׁמוֹ

כָּךְ אוֹמְרִים וְהָיָה

מָגְ'נוּן עַל לַיְלָה

בְּנֵי דּוֹדִים הָיוּ כָּךְ סִפְּרוּ

וְאוּלַי הַכֹּל  אַגָּדָה

וְאוּלַי רַק סִפּוּר

וְאוּלַי הַכֹּל הִתְבַּלְבֵּל

עַד שֶׁבָּגַרְתִּי וְהֵבַנְתִּי

כִּי עֲנְטָר וְעָבְּלָה

הֵם קֵייס הַמְּשֻׁגָּע

וְהַדּוֹדָנִית לַיְלָה הַיָּפָה

וְאוּלַי הֵם רוֹמִיאוֹ וְיוּלְיָה

שֶׁל מִּדְבָּרִיוֹת  עָרַב

הָיִיתִי אָז יֶלֶד

עוֹד לֹא יָדַעְתִּי

מָה זֹאת אָהֲבָה

וְאוּלַי עֲדַיִן לֹא

אוּלַי לֹא הֵבַנְתִּי

____