שיר:
מַמָּשׁ קוֹסֶמֶת/ שחף ויאר 

תִּכְתְּבִי לִי עֲתִידוֹת.

אַתְּ מַמָּשׁ קוֹסֶמֶת.

מִשְׁתַּגֵּעַ  מְאֵיך שֶׁאַתְּ יוֹדַעַת לִשְׁזֹר

עֲלִילוֹת אָבּסוּרדִיוֹת מְפֻתָּלוֹת לְנֵרָטִיב מְדֻיָּק,

מֵהָאֹמֶץ לְהִכָּנֵס לַחֲדָרִים הֲכִי אֲפֵלִים בַּנֶּפֶשׁ,

לְהִתְיַדֵּד עִם הַמִפְלָּצוֹת הַשּׁוֹאֲגוֹת.

תַּחְשְׁבִי עָלַי כְּשֶׁאַתְּ מִתְקַלַּחַת.

מִּתְנַגֵּן בָּךְ בְּאִלְתּוּר קְטִיפָתִי שׁוֹבָב,

לוֹחֵשׁ בְּאַזְּנֵךְ מִלִּים מַצְחִיקוֹת,

מְגוֹלֵל סִפּוּר מַחְתַּרְתִּי לֹא שָׁפוּי,

בִּמְיֻחָד בִּשְׁבִילֵךְ.

אַחַר כָּךְ אֲנַחְנוּ לְבָד.

אֲנִי בָּא אֵלָיִךְ בְּעוֹר חֲשׂוּף,

נוֹשֵׂא מַשָּׂא אוֹבדָנִים שֶׁנִּרְשָׁמִים

בִּדְיוֹ שְׁקוּפָה בְּתוֹךְ תָּאֵי הַגּוּף.

רַק רוֹצֶה שֶׁתְּדַבְּרִי אִתִּי.

אָז אַתְּ מוֹזֶגֶת כּוֹס יַיִן, מְלַטֶּפֶת אֶת עָרְפִּי כְּאִלּוּ הָיִיתִי יֶלֶד,

מַכְרִיזָה: קֹדֶם נַעֲשֶׂה אַהֲבָה !

אוּלַי אַחַר כָּךְ אֲסַפֵּר לְךָ סִפּוּרִים מְדַמְּמִים כְּמוֹ שֶׁאַתָּה אוֹהֵב:

עַל מְחוֹזוֹת יַלְדּוּת נִכְלֶמֶת, סוֹדוֹת וּמִשְׂחָקִים בַּעֲלִיַּת הַגַּג.

אֲבָל – בִּשְׁבִיל זֶה יֵשׁ לָנוּ אֶת כָּל הַלַּיְלָה – אֲהוּבִי.

רָאשִׁי כְּבָר מוּצָף פַנְטַסְיוֹת מְטֹרָפוֹת וּתְּשׁוּקָה שְׁלוּחַת רֶסֶן.

מְדַמְיֶנֶת אוֹתָנוּ מְתַנִּים אֲהָבִים כְּמוֹ זוּג נְמֵרִים פְּצוּעִים בַּמִּדְבָּר,

מַשְׁאִירִים עֵדוּיוֹת פְּלִילִיּוֹת לְמַעֲשִׂים מְגֻנִּים בְּכָל חֶלְקֵי הַבַּיִת וְהַגּוּף.

כַּמָּה טוֹב שֶׁזָּכַרְתִּי לְהַדְלִיק בּוֹילֵר.