שיר:
יום המנוחה/ אמנון רונן

ַּבשָּׁנָה שֶׁעָבְרָה הַיָּמִים עָבְרוּ בְּ-לְבַד

הַשָּׁבוּעוֹת הָאַחֲרוֹנִים עָבְרוּ בִּיעַף

צֵאת סִפְרִי לַאֲוִיר הָעוֹלָם

הֶחֱיָה אֶת חַיַּי לִבְלִי הַכֵּר

פְּגִישׁוֹת, גַּם בְּבֵיתִי, וּבִירוּשָׁלַיִם

הַכָּרַת אֲנָשִׁים אֲחֵרִים וְשִׂיחוֹת אַתֶּם

                             טִיּוּל עַל חוֹף הַיָּם בִּזְמַן הַשְּׁקִיעָה

עֲבוֹדָה, שָׁבוּעוֹת מְלַאי חֲוָיוֹת

וְהַשַּׁבָּתוֹת הֵם יְמֵי הַמְּנוּחָה שֶׁלִּי