מאמר:
ישן מול חדש במנהיגות/ד"ר ברכה קליין תאיר

אנחנו נמצאים בתקופה מרתקת, סוערת, מאתגרת, אותה אני מכנה; התקופה הלימינאלית.

לימינאלי משמעו between & betwixt. מעין תקופת מעבר בה הישן כבר לא עובד, החדש רק מראה כמה מהניצוצות שלו, רמת אי הוודאות גדולה, והפחד לעזוב את המוכר והידוע עוצמתי.

בתקופה שכזאת אנחנו נבחנים על היכולת האוטופואטית (self-creation) הקיימת בנו: היא  היכולת לחפש, לחקור, לטפס אל עבר הנעלם, לפתוח שערי פוטנציאל חדשים, לגלות אמיתות חדשות, ידע מאתגר, להאמין בלא ייאמן, לבטוח שכל הקורה הוא לטובה ואז, לחבר ולערבב בין הישן והחדש וליצור חדש שמביא השראה. 

אחיזה ביכולת האוטופואטית הטבועה במהותנו, מצביעה על הבחירה להיות מנהיג חדש = בורא = מחונן עשייה: אוחז בהגה לחיים (חופש), נמצא בתהליכי צמיחה, התחדשות, השתנות וטיפוס תמידיים, מגלה פנים שאיכותם שווה מיליון $, מתמיר אנרגיות לעוצמת השפעה גדולה, מחבר ניגודים והפכים לשלם מרוכז ועוצמתי,  מאפשר  לתהליכים יצירתיים לקרות, למרחבי שותפות איכותיים ביחסים להתהוות, מצמצם פערים בין לדב על...לבין להיות/לעשות את, ולמגנט את אשר הוא נותן לו כוח במודע.

אין מנהיגות זו קשורה לפוזיציה ארגונית. אין היא היררכית ואין היא מובילה אחריה אנשים. היא קשורה ליחס האדם לעצמו, לחייו, לאחרים, למצבים. לפיכך, כולנו בפוטנציאל מנהיגים – בוראים – מחונני עשייה.

תפישה זו מנוגדת לגישה שמנהיגות היא "זן נדיר" של אנשים המסוגלים להוביל אחרים ולהניע אותם לבצע את מה שהמנהיג חפץ בו. מנהיגות זו נתפסת כפוזיציה ארגונית בעלת עוצמה, כסמכות מרכזית הנמצאת בראש ההיררכיה (דרג ביניים או גבוה). למנהיגות זו גישות שונות (בעיקר של Burns  1978, דרוקר 1992, וובר ועוד), המבחינות בין מנהיגות ממוקדת משימה, לבין מנהיגות ממוקדת אנשים; בין מנהיגות טרנספורמטיבית (מתמירה) – מעצבת עתיד, לבין מנהיגות המגיבה למציאות משתנה; בין מנהיגות מתגמלת היוצרת קשר הדוק בין מאמץ לתגמול, לבין מנהיגות מעצבת, העונה על ציפיות המונהגים ומטפחת אותם באמצעות חניכה, הדרכה והנחיה; בין מנהיגות כריזמטית ומשפיעה, לבין מנהיגות המנסה לעתים לשמר את הסטטוס קוו; בין מנהיגות סמכותית (אוטוקרטית), מכוונת למטלות, לבין מנהיגות שתפנית, מאפשרת, מתחשבת ודמוקרטית המכוונת לאנשים.

לטיפולוגיה המנהיגותית מוסיף  אדיג'ס את PAEI (לקוח מהאתר של רות חובב):

כל סוגי המנהיגות שלעיל, מסכמים המחקרים, הם פונקציה של אינטראקציות בין התכונות של המנהיג (גישת האישיות שלו, סגולותיו, מידותיו, התנהגותו, פחדיו, חוסר אהבה, תסכול וכד'), לבין המונהגים (כריזמת המנהיג, לגיטימציה וצורכי המונהג) ולבין מצבים (אפשרויות, הזדמנויות). כולן הן טיפולוגיות של אנשים ומצבים ידועים ומוכרים. טיפולוגיות מעצם טבען גורמות להשוואתיות, לסיווג ולדחיקת רגליהם של אלה שאינם נופלים לקטגוריות המצופות. אבל בעיקר, הן מקבעות תפישה ארצית מוגבלת שמתבוננת על המציאות מבעד ל"חור מנעול" ולכן, אין היא גמישה בתגובה למציאות משתנה.

לעומתם, המנהיגות החדשה - 'מנהיגות בוראת', מאחדת זהות ומהות, ארץ ושמיים, חומר ואנרגיה, דבר וניגודו, שורה תחתונה עם שורה עליונה. היא מנהיגות תודעתית. היא מפעילה את המנגנון האוטופואטי (self-creation) הטבוע ב- DNA שלנו לבריאה, יצירה, צמיחה, התחדשות והשתנות אינסופיים. ככזאת, היא יוצאת בכיף אל מרחבים לא נודעים, חוקרת, מתנסה, מחפשת ואז גם מגלה את הפנים החדשים, מתכללת ישן עם חדש ויוצרת חדש שמעורר השראה.

מנהיגות זו בוחרת לברוא במקום להתחרות, כי מבינה היא שהחוץ הוא רק טריגר לתנועה ולא 'אויב'. היא בוחרת להיות "טבח" שמעז לטחון את המוכר, להוסיף אליו את החדש וללוש ביחד משהו חדש. וכאשר היא מובילה משימות, היא לא מנסה לחנך, להפעיל מניפולציות רגשיות, או כוח, אלא היא מהווה דוגמה אישית בדומיה ולעומק. מנהיגות שכזאת דורשת אומץ, גמישות, לקיחת סיכונים. אלה קשורים לביטחון עצמי.  וביטחון עצמי קשור לעד כמה 'יש לי אותי' (ההגה לחיי בידיי, אין תגובתיות אלא חופש, שליטה על מחשבות).

'מנהיגות בוראת' מתמקדת באנשים/ביחסים/בתנועה/בתקשורת, שהם היינו הך. אך אין היא משרתת אותם. היא רק משרתת את מהותה והיא מצפה שגם האחרים ינהגו כך. כי אז, הופכים לבעלים של מחרים חדשים, הופכים לבעלים של...ולא לבעלים על כמשרתים.

לכן, זו מנהיגות שמעוררת השראה:

1. מאפשרת לאלף פרחים לפרוח ולממש את עוצמתם המהותית:

Extraordinary Human Beings

Extraordinary Organizations

Extraordinary Tomorrows

2. מעודדת אנשים לממש את החלום שלהם.
3. מייצרת תכלית משמעותית (ייעוד)  = להשיג את הקומה ה-100, ומציגה 3 חובות משימה: החיים הם הלקוח היחיד, התכללות היא העסק היחיד, צמיחה, התחדשות והשתנות הן הרווח היחיד.
4. נמצאת בתנועה של הסתעפות (התרחבות, פירוק, התנסויות) – התמקדות (סינתזה, מיקוד) אל עבר פוטנציאלים גבוהים יותר.
5. מעודדת ליצור מחר חדש כל יום מחדש.
6. מציגה סדר מדרגה גבוהה יותר = מתמקדת בנכון ולא בכדאי.
7. מנהלת באמצעות יצירת מרחבי שותפות ביחסים = יצירת נקודת מוקד – WE שהיא פלטפורמת טיפוס עוצמתית.
8. מחברת רצון פרטני עם רצון מהותי כדי להשיג את מכלול הרצון (ביצוע).
9. מחפשת את שורשי הדברים – את האמת הגבוהה יותר – הבנה עמוקה, בעזרת בינה – היגיון - מודעות.

1. מייצרת מהפך בחשיבה/חינוך המוח/המחשבה שלנו – מהפך בתנועה/חינוך התודעה שלנו – מהפך בעוצמה/חינוך המהות/המצפון שלנו (חדשנות קוגניטיבית).

11. מפעילה:

FAITH (אמונה שמבטלת קשיים)

 + PASSION (להט/תשוקה/עוצמת הרצון ליותר) 

+ DETERMINATION(נחישות/התמדה/משמעת) 

+ PERSEVERANCE (היכולת להתגבר על קושי/תקווה/אומץ/התעקשות)

  + SPIRITUAL STRENGTH (עוצמות מהות, תודעה, מוח)

12.  מטמיעה מערכת ערכים אוניברסליים המהדהדת לחוקים נצחיים.

כאשר מנהיגות שכזאת עובדת רקורסיבית, מהפנים החוצה ומהחוץ פנימה, היא יוצרת גלגל תנופה אדיר להשגת הישגים יוצאי דופן הן בשורה העליונה והן בשורה התחתונה.

מהו הקושי? ההגה לחיינו איננו בידנו. איננו שולטים על מחשבותינו ולכן ממגנטים את המציאות בתוכה אנחנו חיים.

שכחנו להיות אדם חופשי, מצפון חופשי (מצפון ששייך לממד ולא לערכים. מודעות עירה), עוצמת בורא, מאושרים תמידית. שכחנו לשחרר אחיזה בדרך הסבל כדרך של צמיחה. שכחנו לשחרר התניות וציפיות. לכן, רבים מאיתנו חיים מתחת לפוטנציאל האינסופי שבנו הגורם לנו להשיג הישגים מתוך מאמץ גדול, פחד, סבל, תסכול, כאב וספק. אנחנו מתנסים במבחנים קשים. רובנו מסתובבים בתוך חיים חסרי משמעות ועם אושר קטן. מכורים ומתנהלים כשיכורי עולם (שומרים על אותו תדר). נראים ישנים למחצה ועושים את עצמנו עסוקים (מפחדים לפגוש את עצמנו). חיים בתחושה של קורבנות ותמיד מרחמים על עצמנו. רודפים אחרי הדברים הלא נכונים בצורה אוטומטית. חיים מתוך חוסר איזון משווע של תודעתנו (בין האנרגיה הגברית לאנרגיה הנשית, בין גוף, נפש, שכל, רוח ונשמה) ובכך, יוצרים חסימות אנרגטיות, מחשבות שליליות, מחלות ודכדוכים. אנחנו בלבד אחראים לכך ושום צדקה והצדקה לא תצלנה אותנו. הזרמים השליליים שאנו שולחים לאטמוספרה, חוזרים אלינו כבומרנג ומשבשים את היכולת לקבל זרמים אלוהיים. "זעם, נקמנות, אהבת בצע, קללות, הם כולם תגובות שליליות.....שאינן יכולות לעבור מבעד למסך המגנטי (מחוץ לאטמוספרה), היות והן נושאות קוטב שלילי. הן פוגעות במסך ומשתקפות בחזרה על האדם ששילח אותם" ("ספר הידע", 4/34). לכן, השאול שלנו נגרם על ידי חוסר מסגולותינו להתגבר על שליליותנו, ואי המסוגלות להתגבר על שליליות נובעת מכך שמהותנו איננה מכלול, ומהות שאינה מוכללת, מציגה לראווה דווקא שליליות הקיימת במחשבותינו – תודעתנו בלבד.

נכון, על פניו יותר קל להמשיך לשרוד, להילחם ולצפות שהחוץ ישתנה. קל לנו יותר להמשיך לתחזק את 3 המחלות העיקריות שלנו שמביאות לחיינו את כל הסבל: היצמדויות – הפרדות – חוסר משמעת. האם אנחנו מודעים למחירים הגבוהים אותם אנו משלמים בגין בחירות אלה? האם לא סבלנו מספיק? לבבותינו שבורים, מערכת החיסון שלנו קורסת, מערכת החינוך בבעיה ומקומות העבודה הפכו ברובם למרכזי עבדות מודרנית ואנחנו לא מאושרים.

מה יאפשר לנו להחזיר את ההגה לחיינו לידינו ולא להיות כל כך מושפעים מהסביבה, או מגורואים, רבנים, יועצים, מטפלים? מה יאפשר לנו לצאת מהמקבע אל עבר התנועה של החיים? איזו חומת בידוד עלינו להרוס? מה מאפשר לנו להפוך קושי לאתגר ולהצליח לשנות את המציאות? מה מאפשר לו לוותר על מה שאנחנו אוחזים בציפורניים? מה מאפשר לנו להגיע להישגיות משמעותית צומחת לאורך זמן ולא להיתקע בבינוני או בטוב שהשגנו? מה יאפשר לנו להשיג חיים נפלאים במקום כאב, תסכול ופחד?