שיר:
לִהְיוֹת אוֹ מָה/ אהוד נווה

הָיֹה הָיָה זֶה מְשׁוֹרֵר
שֶייקספִּיר הוּא, וְלֹא אַחֵר

שָׁאַל הָאִישׁ זֹאת שְׁאֵלָה
בִּקֵּשׁ תְּשׁוּבָה מִיָּד, עַתָּה

לִהְיוֹת אוֹ לֹא, הִיא קֻשְׁיָה
לְכָךְ תְּשׁוּבָה הִנָּהּ פְּשׁוּטָה

יִרְצֶה לִהְיוֹת, מָה לַעֲשׂוֹת?
וְאִם הוּא לֹא, לָמָּה לִתְהוֹת?

כֵּיצַד וְאֵיךְ לִהְיוֹת שָׁאַל
אוּלַי מְעַט הוּא מְבֻלְבָּל

נַנִּיחַ שׁוֹאֵל רַק כְּמָשָׁל
אֶחָד כְּאִלּוּ לֹא נִשְׁאַל

אַךְ אִם בְּכֹבֶד רֹאשׁ שָׁאַל
רַק מוֹכִיחַ, לֹא בָּשָל

אָדָם אֵינוֹ חוֹבֵק בְּרֵרָה
בְּדַעְתִּי לֹא כָּךְ נִרְאָה

אִם יִהְיֶה אוֹ לֹא עַתָּה
לְזֶה נִתְּנָה כְּבָר הַתְּשׁוּבָה

אִם נִמְצָא פֹּה מַעֲנֶה
כֵּיצַד עוֹמֵד הוּא וְיִתְהֶה?

שֶׁכֵּן לִשְׁאֹל אֵינְךָ יָכוֹל
גַּם אִם תִּהְיֶה פֹּה וְתִסְבֹּל

אִם יֵשׁ תְּשׁוּבָה, אֵין שְׁאֵלָה
שׁוֹאֵל הוּא זֹאת, לְלֹא סִבָּה