שיר:
חולצת האבל/ נורית צדרבוים

חוּלְצַת הָאֵבֶל עִם קֶרַע קָטָן מִלְפָנִים

שׁוֹכֶבֶת בָּאָרוֹן בֵּין בְּגָדִים בְּשֶׁפַע

תְּקוּעָה בַּגָּרוֹן כִּי אָדֹם לָהּ הַצֶּבַע.

הִיא וְהַקֶּרַע לְיַד הַצַּוָּאר מִתַּחַת לְסַנְטֵר

יוֹדְעִים לְסַפֵּר אֶת אֲשֶׁר אֵין לְדַבֵּר.

חֶצְיָהּ שָׁחֹר חֶצְיָהּ אָדֹם בּוֹהֵק

יוֹדַעַת לְשַׂחֵק בֵּין חַיִּים וּמָוֶת,

אוֹר לְחֹשֶׁךְ, צִמָּאוֹן לְחִדָּלוֹן

וְהִיא רַק חוּלְצַת אֵבֶל בָּאָרוֹן.

שׁוֹכֶבֶת בְּאָרוֹן עָמוּס לָעֲיֵפָה

חוֹשֶׁבֶת עָצְמָה יָפָה עִם קֶרַע

כְּסִימָן לְמַעֲשֶׂה אָבוֹת לְהַרְאוֹת

בָּנִים וּבָנוֹת לוֹבְשִׁים שֵׁפֶל וְגֵאוּת.

חוּלְצָה שֶׁהָיְתָה חָלוּצָה לְחַלֵּץ

שַׁרְשֶׁרֶת דּוֹרוֹת מְסַפֶּרֶת קוֹרוֹת,

וְהִיא רַק אָרִיג עַל חֲלָקָיו הַגְּזוּרִים

שֶׁעָבְרוּ לִטּוּשׁ עָבְרוּ גִּבּוּשׁ

וְהָפְכוּ לִהְיוֹת לְבוּשׁ.