סיפור:
שיח,זקן, לילה/ חיים לגזיאל

הייתה זו מותחלותו של חורף, לילה הזדחל אל מחוזות יום. מכרסם ממציאותם של אלה בכל פה, ודומה היה כי אם ימשיך בנבלעויותיו לא יוותר מאום מיום מלבד איזהשהוא הבהק אור של רגע. חרף גרגרנות בלתי מרוסנת בנבלעות קיטונות של יום על חמימותה של שמש לבש לילה חליפת ננגעות כפור כזו אשר כולה נלטפויות צמרורי גב העולים ויורדים נותנים בעור נחדדויות נחדדויות משל אלפי חודי עיפרון נשלפים גומרים אומר לשכתב את נגמרויות חיו של איש. דומה היה כי לילה גמר אומר לחמוס את כל נשחרויות עולם , טלאים של פרה שחור שיער ראש וזקן של איש ,שחור של מילות ספר ושחור גופם של עורבים וחתולים, שחור של שדה חרוך ועוד מיני נשחרויות עולם. וגם כל אלו לא נתנו לו די להשליט את נצבעויות נשחרות על מצאי כולל . בשעת בוקר מוקדמת ובשעת בין ערביים עת מתוודעים היו לילה ליום , שלח לילה מבט מפניו מחוסרות העיניים אל נגלויות יום , מביט על עולם שלם של צללים המתהלך בנצבעויות אור. חומד את מציאותם של אלה להוסיף נשחרות על נשחרות. ידיים נטולות צורה יש ללילה כשאר נגלויות של גוף, מנסה זה לשלוח את כפותיו אל הצללים אולם אלו אצים להסתופף תחת מציאותו של אור הרחק מידיו החמדניות של זה. איש התהלך בארץ לילה זקנו, שפמו ושיער ראשו שחורים כליל, אינם נגועים אפילו במציאותה של שערה לבנה אחת. נמזגות מופלאה מצאו אלו עם שרירותו של לילה ודומה היה כי באו אל ארץ אבותיהם, שחור מזוג בשחור, נמסכותם של שיער שפם, זקן ושיער ראש הייתה כה מושלמת עד כי נדמה היה כי גידל איש מנצאויותיהם של אלה נרחבותו של לילה,מודע היה האיש לנטבעותם של כל אלו בארץ לילה וממולל היה בזקנו אגב מסעו במחוזות לילה, תר אחר תוקף שהופר בנדברות עין ואשר יוקם בנדברות תמשישה של יד, נחלקותה של יד חוללה נדברויות זקן ודומה כי שדה גידולי שחור באה לידי תרותם של נפסעויות רגל, האיש הרפה מנגיעת זקן שולח את ידו אל ים של לילה , נותן נחלקותה של זו על מחוזות הם. לילה נותר באילמותו ידו של איש נדדה שוב אל זקן מחוללת בו מציאויות להג. זה ניכחו של זה עמדו שני אחים, אחד אילם ושני כולו אמירה, נחוש האיש ללמד לילה הברות שפת זקן,אינו מרפה אפילו לרגע מננדדויות יד, הולך וממולל בזקן ובלילה. טיפה של טל אין מי יודע מאין נתלתה על שפמו של איש ,מטלטלת אגב הילוכו כנטיף של בדולח עד אשר הוכרעה צונחת אל תהומות של פה מתיקות מופלאה מצאה פישוט בפיו של איש, חיבוק של חיך תובנה התגנבה אל חדרי לב של איש ממציאותה של אותה טיפת נמתקות, לילה מדבר בטעמים.
 
* חיים לגזיאל דוקטור לרפואה סינית,  דאואיסט, מפרסם סיפורים בעלי אופי דאואוסטי