בין סליחה לקבלה/ יחזקאל שבת

בפרשת השבוע ׳אחרי מות׳ מסופר אודות אובדן גדול ומפתיע בעם ישראל -

שני בניו של אהרון הכהן , נדב ואביה, ששימשו ככוהנים הגדולים במשכן במדבר נספו בשרפה. 

בנוגע ובהקשר  לגדולתם, המדרש מספר לנו שמשה ואהרון שוחחו ביניהם על מינוי הכהן  ואמרו בהתפעלות שאם אכן נבחרו לתפקיד זה נדב ואביהו,  הרי שגדולתם גדולה משלנו (קרי- משה ואהרון).

אבל עניין מרכזי אחר לנו כאן והוא מותם כתוצאה מחטאם.

ולא , החטא הזה הוא לא חטא שהיינו חושבים עליו באופן בלבדי, כמו רצח וכדומה. 

התורה אומרת שהחטא היה שהם נכנסו לקודש הקודשים בלי ציווי לכך.

בכדי לשפוך קצת אור על הנתון הזה , המדרש אומר שהחטאים שלהם היו בכך שלא היה להם מספיק חשיבות והערכה כלפי המנהיגים הרוחניים דאז דהיינו, משה ואהרון . וגם שלא נשאו נשים וכתוצאה מכך לא הביאו ילדים לעולם. 

וכן , יש מכנה משותף בין להיכנס ללא רשות ובין 2 החטאים המוזכרים במדרש.

נדב ואביהו מרוב מעלתם וחכמתם הרגישו שהם יכולים להסתדר לבד בעולם. 

הם לא צריכים מי שידריך אותם .ואתם יודעים מה? גם לא את מי להדריך

הספיקה להם השלמות שלהם עצמם. 

ואת זה בדיוק התורה לא רוצה . היא מבקשת שנהיה מאוחדים כאיש אחד בלב אחד , שאף אחד  לא יראה את עצמו בתור חלק נפרד, אלא חלק מהפאזל עצמו .

ולכן , על אף שהם בסך הכל נכנסו להקריב קרבן, למה זה כזאת  עבירה גדולה ? 

התשובה היא שזה בכלל לא קרבן! 

אם זה לא בא בחמת הכלל אין לו מקום במשכן הקדוש.

ובאמת כתוצאה מהחטא ומהמוות הטרגי, ה׳ מצווה את אהרון שהוא המחליף שלהם, שיהיה מותר לו להיכנס למקום הקדוש ביותר אך ורק פעם בשנה. היינו :ביום הכיפורים . יום שהתכלית שלו היא לאגד את כל העם בבקשת הסליחה . 

דווקא ביום הזה הוא יכול להיכנס . וזוהי הדגשה לעניינו שכאן. 

מעתה אפשר לומר שלא רק כלפי קרבן הדברים אמורים , אלא אלינו ולחיינו אנו.  היות ואם מבקשים אנחנו להצליח ולהתקדם כחברה בעם ישראל 

זהו  הרצפט: הבה ונהיה מאוחדים ונלמד לקבל ולסלוח 

ממש כמו פאזל , חתיכה אחת עם בליטה ואילו השניה עם שקע ורק ביחד אחרי כל הניסיונות מהוות תמונה אחת שלמה....