זיכרון לפרהוד - ערב יום השואה ה11.4.2018בבית דני בשכונת התקווה/ בלפור מור

על הפרהוד שמעתי בבית הורי, סבתי וסבי. לכשבגרתי העמקתי את ידיעותיי באופן עצמאי בהקשר ההיסטורי מתוך רצון ללמוד ולדעת את ההיסטוריה של משפחתי. כאשר הזמינה אותי ידידתי המשוררת  דורית שירה ג'אן להצטרף אליה נעניתי בשמחה. דורית סיפרה לי על  החיבור האישי שלה לערב הזה (היא בת המקום להורים עולי עירק ואימה בילתה את שנותיה האחרונות בבית דני). הופתעתי לראות את  האולם המלא מפה לפה מבוגרים וצעירים, נשים וגברים. איש איש בתורו  העלה את זיכרונותיו מאותם הימים עקובי דם וביזה.

התוודענו לתקופה, לרקע הנאצי של מחוללי הפרהוד  ב1-2 ליוני  1941 בחג השבועות,  בעיר הבירה בגדד. בפרעות נרצחו לפחות 179 יהודים מעל 2000 נפצעו ורכוש רב נבזז. האירועים שימשו כגורם מאיץ  לצמיחתה של המחתרת הציונית בעיראק ולתהליך  שבסופו של דבר  הביא לעליית יהודי  עיראק לארץ ישראל במבצע עזרא ונחמיה. הזיכרונות הפליגו ל1948 לתלייתו של שאפיק עדאס, לעלייה לארץ והחיים במעברות. ג'נט דלל הנחתה את הערב  ברגישות ובחוכמה. חיברה בין תקופות, מקומות ואירועים. היה מרגש לשמוע את הדור המבוגר מחד  ודור הנכדים מאידך שהעיד שהוא מודע לראשונה על חלק זה בהיסטוריה של משפחתו.

"לַחֲשׁוֹב שֶׁהִגַּעְתִּי עַד כָּאן, רָחַקְתִּי כָּל כָּךְ רַק כְּדֵי לָשׁוּב ולהיזכר לְתַעֵד?
שֶׁהֲרֵי אֵינֶנִּי אוֹתָהּ יַלְדָּה, גַּם לֹא אוֹתָהּ אישה שֶׁל אָז. כָּל כָּךְ הַרְבֵּה דְּבָרִים הִשְׁתַּנוּ וְאוּלַי כְּלַל לֹא הָיוּ. וּבְכָל זֹאת יוֹשֶׁבֶת וְכוֹתֶבֶת. אוֹסֶפֶת זיכרון וּמִנְהָג מוֹעֵד וְחַג. שׁוֹאֶלֶת אֶת עַצְמִי: וְאוּלַי לֹא הָיוּ הַדְּבָרִים מֵעוֹלָם? אַךְ הֵם מְרַגְּשִׁים אוֹתִי בְּכָל זֹאת...
יֵשׁ וַאֲנִי מִתְרַפֶּקֶת עַל הֶעָבָר, לֹא רַק שֶׁלִּי הָאִישִי אֶלָּא עַל עֲבָרָם וְתִפְאַרְתָּם שֶׁל יוֹצְאֵי בַּבֶל מחייכת בַּמַּבָּט מְצוֹעָף בעיניים כַּלּוֹת. יֵשׁ וְאָחוּשׁ מַבִּיטָה מְרֻחֶקֶת וּמְנוּכֶּרֶת. זֶה בָּא וְהוֹלֵךְ זֶה בָּא וְהוֹלֵךְ זֶה מַנִּיחַ רֹאשׁ עַל כָּתֵף וְשׁוֹכֵךְ

נתנה דורית ביטוי לרגשותיה כאשר התבקשה להקריא משיריה.

היא חיברה את הקהל לפרת ולחידקל בשירה הנהרות הגדולים:

הַנְּהָרוֹת הַגְּדוֹלִים זוֹרְמִים אֵלַי, אִישׁ לֹא הִבְטִיחַ לִי לְהִשְׁתַּכְשֵׁךְ בְּמֵימֵיהֶם, לָגַעַת בַּקַּרְקָעִית הַנָּהָר. אוֹ לְהָרִיחַ נִיחוֹחַ סַמַק מַסְגוּף (דָּג צָלוּי ), לִסְעֹד עַל גְּדוֹתֵיהֶם בְּרוּחַ הָעֶרֶב עַל שְׂפַת הַנָּהָר. אַךְ זְרִימָתָם נוֹכַחַת כָּאן בְּחַיַּי, כְּאִלּוּ הָיִיתִי שָׁם, נוֹדֶדֶת עִם זְרִימַת הַמַּיִם. סָבָתִי וְאִמִּי מחייכות אֵלַי כְּעֵת מִגְּדַת הנהר. הוי אֶרֶץ הַתָּמָר, לֹא הָיִית לִי מוֹלֶדֶת. אָז מַדּוּעַ אֲנִי חָשָׁה כָּךְ כְּאִלּוּ שוֹשַנֵי הַמַּיִם עַל הַנָּהָר, הֵם שֶׁלִּי, כְּאִלּוּ אֲנִי תּוֹעָה אֵי שָׁם בְּסִמְטְאוֹת בָּבֶל , כְּאִלּוּ בָּאתִי מִשָּׁם.

לימדה אותנו על צניעותה של אמה בשיר מיסתורה:

הָיית יוֹתֵר מֵהַכֹּל מִיסְתוּ'רָה
כֵּן אֲנִי יְכוֹלָה לִקְשוֹר לָךְ כְּתָרִים
לַעֲטוֹר אֶת מִצְחֵךְ
.
אַךְ בֵּינֵינוּ אִמָא הָיית יוֹתֵר מֵהַכֹּל
יוֹתֵר מִכֻּלָן
מִיסְתוּ'רָה 
נַחְבֵּאת אֶל כֵּלַיִךְ
רַחֲשֵׁי מִטְבָּחֵךְ הַקָּט
בשְּׁעַת אַשְׁמוֹרֶת שְׁנִיָה
אֶזְכּוֹר לָעַד.
וְעִם שַׁחַר לַעֲמַל יוֹמֵךְ
עַד רֶדֶת לַיִל.

וַאֲנִי הַקְטַנָה בּוכִיָה
וַאֲנִי הַקְטַנָה הוֹמִיָה
שֶתָשוּבִי
לְקַבֵּל אֶת פָּנַיי

וְהַשֶמֶש תִּרְדוֹם
זְהַב רְקִיעִים עֶלְיוֹנִים
שוֹטֵף אֶת גִינַת הַיָרָק שֶלָךְ
שְתֵינוּ אוֹחֲזוֹת צִינוֹר 

מַשְקוֹת עֵץ גֶפֶן וְלִיפָה
עֵינֵינוּ לוֹטְפוֹת
שִׂיחַ פִּלְפֵּל
שִׂיחַ סְדַאב (פִּיגָם )

וּבְפִיךְ שִיר שֶל אִיסְמַהַן :
"דכילתי מרה פ'גנינה
אשימי ריח'ת 
א'יל זוהור
וו'הני נפסי חזינה
וו'אסמע נשיד א'יל טיור "

(יָצָאתִי אֶל גִינַת בֵּיתִי
לְהָרִיחַ נִיחוֹחַ פְּרָחִים
נַפְשִי הָאֲבֵלָה מִתְהַנָה
וְקוֹל צִיוּץ צִפֳּרִים נִשְמָע )

וּבְשֵׂיבְתֵךְ אִמָא
יוֹשֶבֶת בַּהוֹל (מְבוֹאַת הַבַּיִת )
שוֹתֶקֶת אֶת הָעוֹלָם
מִמַעַל לָךְ דְמָמָה דַקָה
נְגוֹהוֹת אוֹר מֵעָליִךְ

כִּי בֵּינֵינוּ אִמָא
הָיית יוֹתֵר מֵהַכֹּל 
יוֹתֵר מִכֻּלָן
מִיסְתוּ'רָה

לגמנו יחדיו סטיקאן צ'אי
---------------
סָבְתָא לֹא בִּשְּׁלָה דַּיְסָה
לֹא בִּקְּרָה בַּעֲרָבִי שִׁירָה
סָבְתָא גַּם לֹא יָדְעָה לִסְרוֹג
הָלְכָה אַנָּה וְאַנָּה
נָעָה ונָדָה
לֹא מָצְאָה אֲחִיזָה

אֲבָל יָדְעָה לְבַשֵּׁל אֶת הַקּוּבֶּה הֲכִי טוֹבָה
בִּשְׁכוּנַת תַּאחְת' אַיּל תַאכִּיָיה בבַגדָאד.
יָדֶיהָ הַלְמוּדוֹת מִלְחֶמֶת הִישָׂרדוּת
לִטְּפוּ אוֹתָנוּ בְּרוֹךְ, בָּאוֹר

אוֹר הַשָּׁמוּר לַהֶן לְאוֹתָן
יְחִידוֹת סְגֻלָּה אֲשֶׁר גָּדַלְנוּ עַל בִּרְכֵּיהֶן. 
אִלִי פַאַת מַאת נָהֲגָה לוֹמַר
(מָה שֶׁחָלַף לֹא יָשׁוּב) 
וַאֲנִי מְשִׁיבָה לָהּ כְּעֵת:
אִלִי פַאַת חַי וְקִיֵּם בזיכרוני וְאַנְצִיחַ בַּשִּׁיר.
מִזְגִי לִי סָבְתָא
מִזְגִי סְטִיקַאן צַ'אי 
לְחַיַּיךְ
לְחַיַּי גַּם

ואת הביקצ'ה של סבתא סלחה אנחנו נושאים על גבינו עד היום:

סַבְתָּא סַלְחָה, לְאָן אַתְּ הוֹלֶכֶת
אֲנִי צוֹעֶקֶת לָה וְרָצָה בְּעִקְבוֹתֶיהָ
בְּמַעֲלֶה רְחוֹב סִיוָן בַּשְּׁכוּנָה
סַבְתָּא סַלְחָה, חִזְרִי
אַבָּא לֹא יִכְעַס עָלַיִךְ יוֹתֵר
לֹא יַטִּיחַ שֶׁאַתְּ מְיֻתֶּרֶת.
הַנִּיחִי אֶת הַבִּיקְצָ'ה
שִׁמְטִי אוֹתָהּ מִכְּתֵפַיִךְ
בּוֹאִי בּוֹאִי שׁוּבִי לְבֵיתֵנוּ.
תִּרְאִי אִמָּא שִׂמְחָה
עֲצוּבָה הִיא רוֹצָה אוֹתָךְ כָּאן 
אַתְּ אִמָּא שֶׁלָּהּ
אַתְּ מְקוֹר הַבְּרָכָה
הַחִטָּה וְהַקְּדֻשָּׁה.
סַבְתָּא סַלְחָה
שֶׁעָלְתָה מִן הַגָּלוּת בְּבַּגְדָּד
לֹא מָצְאָה מָנוֹחַ מֵעוֹלָם
בְּגָלוּת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
נָהֲגָה לִנְדֹד בֵּין בָּתֵי בְּנוֹתֶיהָ
עִם בִּיקְצָ'ה עַל כְּתֵפֶיהָ
עַד יוֹם מוֹתָהּ

.בסיום הערב נשאלה השאלה הנצחית למה לא לימדו  ולא מלמדים את הפרהוד בתוכנית הלימודים

.כמובן שלא היה מי שייתן מענה וידאג לשנות את המצב

.אני לשורשים שלי ולהיסטוריה המשפחתית התחברתי. תודה דורית , תודה בית דני, תודה ג'נט על  העשרת ידיעותיי

.