להתמודד באמונה מול האובדן/ יחזקאל שבת
יום השואה מזכיר לנו ללא ספק רגעים כואבים מאוד מההיסטוריה שלנו. זהו בוודאי יום שמצריך התבוננות איך להתמודד עם אובדן .
ישנם שני סיפורים די דומים בחז״ל לגבי הנושא המורכב הזה:
הסיפור הראשון מספר על נחום איש גמזו (שם העיר).
שבאופן מעניין היה נוהג תמיד לומר את המשפט-" גם זו לטובה ",על כל מאורע שחווה. מכיוון שהיה מקורב למלכות ,נשלח להביא דורון( מתנה ) עבור המלך לשם קירוב חיזוק היחסים. בדרכו עצר ללינה בפונדק על אם הדרך.
בבוקר קם והלך ובידו המזוודה רבת הערך .
כשהגיע אל המלך פתח מיד את המזוודה ..ולתדהמתו גילה שבפונדק שבו לן בלילה, רימו אותו והחליפו בלילה את היהלומים למשהו אחר....
חול! פשוט חול .
איזה ביזיונות זה עבורו ועבור כל היהודים בכלל.
המצופה ממצב כזה הוא צער גדול על כל הנגרם.
אבל נחום? לא, במקום זאת הוא פוצה את פיו בקריאה גדולה – "גם זו לטובה ".
מיד הגיע אליהו הנביא מחופש לפשוט עם ויעץ למלך לא לנזוף על המתנה העלובה כיוון שזהו נשק מיוחד של היהודים שבכל חופן ישנם מאות חיצים!
(אולי הגרסה הראשונה של כיפת ברזל...)
ללא ספק נס גמור ! וזאת בזכות אמונתו הגדולה של נחום איש גמזו.
במעשה השני נמצא רבי עקיבא גם כן בנדידה ממקום למקום.
ועימו , מספרת הגמרא, יש את חמורו ,תרנגולת קטנה ונר בתוך אוהל קטן. הגיעה חיה ואכלה את התרנגולת זו הייתה אמורה להיות ארוחה שתחיה את נפשו למסע זה .. אבל רבי עקיבא אמר אף על פי שזה מצער אבל כנראה יש לזה סיבה שמימית גם אם זה לא נראה .
אחר כך גם החמור נטרף .. אבל לפחות נותר הנר .. אבל אז גם הנר כבה על ידי רוח מערבית עזה .
תוך כדי הדברים עברו שם קבוצה של ליסטים במטרה לבוז כל שלל שימצאו
אבל היות והדברים המסגירים האלה כמו גערה של חמור וקרקור של תרנגול ואור
בגלל שהם נטרפו/ נעלמו , דווקא בגלל זה הוא ניצל!
ולכל זה קרא רבי עקיבא בארמית
"כל מאן דעביד רחמנא לטב עביד"
פירוש: "כל מה שהאל עושה ,לטובה ".
הבה נתבונן על ההבדלים בין שני המעשים:
במעשה הראשון, בסופו של דבר נשתכר נחום איש גמזו במתנה חשובה יותר והצער היה רק תעתוע .
ורבי עקיבא לעומת זאת, רק לא ניזוק ,אבל בסופו של יום הוא היה חסר חמור ,תרנגולת, ונר.
הרב גולדווסר בספרו ׳ממצרים גאלתנו׳ מאריך להסביר ששני המעשים הם ללא ספק שתי גישות בהתמודדות עם מכשולים:
הנחת היסוד היא שלא נעשה דבר שהוא לגמרי רע עבורנו שהרי אנו יצירי כפיו ממש.
ומכאן והלאה אפשר להתבונן בצורה שאומרת : אני בכלל לא מבין למה זה טוב, אבל אם זה כבר קרה ? נו טוב זה כנראה לטובה וזאת הגישה שנקט רבי עקיבא במעשה זה . אגב ,שהוא זכה לראות שחור על גבי לבן את הטוב שברע.
אבל המעשה בנחום מגמזו משקף לנו מבט מרומם עוד יותר שמסתכל על הרע בתור דבר טוב , בדיוק מה שהיה צריך ומחפש למצוא ולהבין למה באמת זה כך.
ומחמת זה אפילו לא היה מקום להינזק אלא הרע בעצמו לבש טוב גמור.
אני מאמין שזהו הלקח שצריך לקחת מהיום הזה.
אפילו שמדובר על יום שמשקף כאלו מעשים בלתי נתפסים בעליל
מ״מ נדרש מאיתנו לכל הפחות לנקוט בעמדה של רבי עקיבא
שאע״פ שאנחנו לגמרי לא מבינים אבל זה חייב להיות שליושב במרומים
שהוא מהווה את הכול הייתה סיבה מספיק נכונה לכך...
