שיר:
זר לאהובה/ דוד ברבי 

מְהַלֵּךְ כַּךְ עַל גְּדַת נַחַל תְּאֵנִים

וְהַגָּדָה שְׁסֻעַת גָּדֵר

וְהַפְּרָחִים – מִי אֵלַי וּמִי מְעֵבֶר,

וְהַמַּיִם הַחוּמִים שְׁקֵטִים

וְאֵין בְתוֹכָם בַּרְוָוזִים.

וַאֲנִי כָּךְ מַמְשִׁיךְ בְּהִרְהוּרַי

עַל צֶבַע הַשֶּׁמֶשׁ

שֶׁצּוֹבַעַת פְּרָחִים בְּצָהֹב,

כְּמוֹ שׁוֹלֶטֶת הִיא בַיּוֹפִי.

וַאֲנִי רוֹכֵן אֶל עֶבְרָם,

מַבִּיט בַּתִּפְרַחַת

שֶׁחִיּוּךְ הַגֶּשֶׁם הָאַחֲרוֹן

נָסוּךְ עָלֶיהָ

וְקוֹטֵף זֵר לָאֲהוּבָה.