בכיוון הרוח להרוויח את עצמנו בגדול מאמר מאת ד"ר ברכה קליין תאיר

מאמר:
להרוויח את עצמנו בגדול/ ד"ר ברכה קליין תאיר

ציור: אורנה בן שושן

נדהמתי לפגוש לאחרונה אנשים משכילים ומבוססים שעסוקים בניהול חייהם כשדה קרב: משרתים אגו ענק, מותנים על ידי החוץ, מפעילים כוח ושררה, מחפשים להיות צודקים, משכללים את כלי "המלחמה" והשריון על מנת לנצח, מחפשים הוכחות שהשינוי יעבוד, מחפשים אחר הנאות החיים, עסוקים בהשוואתיות, בהפרדות ובלעומתיות. הם, וגם אנחנו, לא מבינים כי כל אלה, בעת הזאת, מונעים מאיתנו עוצמה, מונעים מאיתנו לגלות את אדירותנו, מונעים מאיתנו להיות מאושרים.

הסיבה להשקעה של כל כך הרבה משאבים לא מובילה אותנו לשום מקום משמעותי, כי אנחנו פשוט לא יודעים את האמת!!! כלומר, איננו מודעים למה אנחנו באמת, אלא רק למי המוחשי. איננו יכולים לראות את מה שאנחנו בעיניים הארציות, אלא רק את מי שאנחנו. קשה לנו לחשוב על האדירות שאנחנו ולהאמין בה באמת, אם ארכיבי המחשבות האלה לא נפתחו עדיין. פשוט אין לנו אותנו.

מהו תפוח?

הוא לא אדום, כי אדום הוא צבע,

הוא לא עגול, כי עגול הוא צורה,

הוא לא חמוץ, כי חמוץ הוא טעם,

הוא לא יפה, כי תפוח הוא לא יופי,

הוא לא פרי, כי פרי הוא סיווג.

אז מהו תפוח?

אין הכוונה באמת לנכון, בר הוכחה, מתאים, אלא לחיבור אל שורשי כל הדברים, אל המקור מא' עד ת'. ככול שאנחנו מצליחים להתערטל ממלבושי המחשבות והפרשנויות, כלומר, מתערטלים מכל טבעות סיבה – תוצאה שחווינו במהלכי חיים, מטיפול בסימפטומים, אנחנו מגלים אמת שורשית. אנחנו מגלים את היחיד והאחד. זו אמת נעדרת הגדרות אלא עוצמות תדר.

כדי שנצליח להשיג את עצמנו האמיתי אשר בקומה ה-100, "לזכות ביצור אנוש משמעו לזכות ביקום" ("ספר הידע", 54/755), לא נזדקק יותר ל- 10 "המכות". עלינו רק:

להחליט שאנחנו באמת רוצים לצאת "ממצרים": להפסיק להיות משרתים של משרתים, עבדים לאגו שממרר לנו את החיים, אגואיסטים שפועלים לתועלת אישית, מתלוננים, מקטרים ומחכים "למשיח".
להסכים להיות אמיצים במעבר בין המייצרים. במייצרים הזמן מואץ, העוצמה שכותשת ולוחצת היא עצומה (מערבולות אדירות). אם לא נדע להתכלל ביחסים, לא ניצור עוצמה שתצליח לחצות את שדות המייצרים העוצמתיים. בהתכללות עלינו לאיין את האגו ולהשיג "אי קיום", בדומה לשלושת הקופים: לא רואה, לא שומע, לא אומר (מהו תפוח?). גישה זו מבססת הבנה כי כל "האויבים" הקיימים בחיינו, באים לשרת את האבולוציה שלנו: קבלה, נתינה, אמון ללא תנאי.
למצוא את המפתחות האנרגטיים המתאימים כדי לפתוח את ארכיבי המוח והמהות שלנו, לגלות פנים פנימיים/שקופים וחיצוניים/חושיים, לטהר אותם ולאחדם, עד שנשיג את עצמנו האמיתי = אחדות הקיום או אחדות המחשבה (הננו יקום). אם בעבר חקרנו וחיפשנו עולמות נעלמים, היום עלינו לחקור ולחפש את מהותנו (עולם עלום בתוכנו). עלינו ללבלב את כל הזרעים הקיימים בתוכנו.
להעצים את תדר התודעה – הבינה – ההיגיון – המודעות. כי הסבל נגרם מעימותים בין המודעויות חסרות הגבול שבתוכנו (מודעות סגורה, מצועפת). כאשר נצליח להרחיב את מפתן הזיכרון, נשיג הבנה עמוקה ונדע מה נכון לעשות.
לטפס אל "הארץ המובטחת" שהינה הקומה ה- 100 - הכוללות הרוחנית השלמה, קדקוד הפירמידה של יצור אנוש אמיתי. סולם הטיפוס הוא סולם מעגלי רקורסיבי. אין שלב טוב יותר מהאחר. אין צורך בהשוואתיות. גם לא חשוב שנזהה את השלב/הקומה בו אנחנו שוכנים. עלינו רק להבין כי השלבים מייצגים עוצמות תדר שונות, ולכן עלינו להיות בתנועת טיפוס תמידית, לפתוח שערים למציאויות חדשות ועשירות, ליצור מחר חדש כל יום מחדש, עד שנגיע לקומה ה-100.

לא נצטרך לרוץ יותר לעוד פסיכולוג, יועץ, רב או מאמן. כי הפתרון איננו הצלב, המזוזה או שטיח התפילה. הפתרון נמצא בידיעה עצמית (בפרימת שרשרת המחשבות שלנו, בשרשרת סיבה – תוצאה), בהתכללות, בידיעת האמת ובאהבה. רק אז נצליח לעבור מעבדות לחירות ולהשיג:

מצוינות – הדרך בה מערכת או אדם מאמינים באדירותם, אוחזים בהגה לחייהם, פועלים ממקום של חופש, מקרינים אור, מגיעים למלוא ההבנה והופכים למחונני עשייה - הופכים לאוטוריטה עוצמתית ומשמעותית שראשה בשמיים ורגליה נטועות עמוק באדמה (פרקטיים, רלוונטיים).
חדשנות – הדרך בה מערכת או אדם מצליחים להרחיב את מפתן הזיכרון ולהעצים את רשת התודעה, לטפס אל עבר ממדי מציאות גבוהים יותר עד שמשיגים הם את הקומה ה-100, לפתוח דלתות לסודות ולתעלומות, לראות הזדמנויות, להתחבר אל שורשי הדברים, לדעת מה נכון לעשות, להביא השראה יצירתית ולהעז להמציא. כך בוראים כל יום חדש, מחדש. כך אנחנו בוראים את עצמנו כל יום מחדש.

מעורבות – הדרך בה מערכת או אדם הופכים למהות-לב שפועמת אור לסביבתה, משפיעים על החברה ומצליחים להכליל יחסים לכדי פלטפורמת טיפוס עוצמתית יותר.