סיפור תלמודי:
יפתח ובתו/ מתוך מדרש תנחומא

יִפְתָּח עַם הָאָרֶץ הָיָה, גְּרוֹפִית שֶׁל שִׁקְמָה הָיָה, וּמִפְּנֵי כָּךְ אִבֵּד אֶת בִּתּוֹ.

אֵימָתַי?

בְּשָׁעָה שֶׁנִּלְחַם עִם בְּנֵי עַמּוֹן וְנָדַר: "וְהָיָה הַיּוֹצֵא... מִדַּלְתֵי בֵיתִי לִקְרָאתִי... וְהַעֲלִיתִיהוּ עוֹלָה" (שופטים יא, לא).

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה כָּעַס עָלָיו הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא,

אָמַר: אִלּוּ יָצָא מִבֵּיתוֹ כֶּלֶב אוֹ חֲזִיר אוֹ גָּמָל – יַקְרִיב לְפָנַי? –זִמֵּן לוֹ בִּתּוֹ.

"וַיְהִי כִרְאוֹתוֹ אוֹתָהּ... וַיֹּאמֶר: אֲהָהּ בִתִּי... וְאָנֹכִי פָּצִיתִי פִי אֶל ה' וְלֹא אוּכַל לָשׁוּב" (שם, לה) –

וַהֲלֹא פִּינְחָס הָיָה שָׁם?

אֶלָּא פִּינְחָס אָמַר: אֲנִי, כֹּהֵן גָּדוֹל בֶּן כֹּהֵן גָּדוֹל, אַשְׁפִּיל עַצְמִי וְאֵלֵךְ אֵצֶל עַם הָאָרֶץ?

וְיִפְתָּח אָמַר: אֲנִי, רֹאשׁ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, רֹאשׁ הַקְּצִינִים, אַשְׁפִּיל עַצְמִי וְאֵלֵךְ אֵצֶל הֶדְיוֹט?

מִבֵּין שְׁנֵיהֶם אָבְדָה אוֹתָהּ עֲלוּבָה מִן הָעוֹלָם.

וּשְׁנֵיהֶם נִתְחַיְּבוּ בְּדָמֶיהָ;

פִּינְחָס – נִסְתַּלְּקָה מִמֶּנּוּ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ,

יִפְתָּח – מֵת בִּנְשִׁילַת אֵיבָרִים, בְּכָל מָקוֹם שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ בּוֹ הָיָה אֵיבָר נִשָּׁל הֵימֶנּוּ וְהָיוּ קוֹבְרִין אוֹתוֹ שָׁם,

זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיָּמָת יִפְתָּח... וַיִּקָּבֵר בְּעָרֵי גִּלְעָד" (שופטים יב, ז) –

"בְּעִיר גִּלְעָד" לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא "בְּעָרֵי גִּלְעָד".

כֵּוָן שֶׁבִּקֵּשׁ יִפְתָּח לְהַקְרִיב אֶת בִּתּוֹ הָיְתָה בּוֹכָה לְפָנָיו וְאָמְרָה לוֹ: אָבִי, אָבִי! יָצָאתִי לִקְרָאתְךָ בְּשִׂמְחָה וְאַתָּה שׁוֹחֵט אוֹתִי!

שֶׁמָּא כָּתוּב בַּתּוֹרָה שֶׁיְּהוּ יִשְׂרָאֵל מַקְרִיבִין נַפְשׁוֹת בְּנֵיהֶם עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ?

אָמַר לָהּ: בִּתִּי, כְּבָר נָדַרְתִּי.

אָמְרָה לוֹ: הֲרֵי יַעֲקֹב אָבִינוּ נָדַר "וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ" (בראשית כח, כב), וְנָתַן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁנֵים עָשָׂר בָּנִים, שֶׁמָּא הִקְרִיב לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶחָד מֵהֶם?

וְלֹא עוֹד, הֲלֹא חַנָּה כְּשֶׁהִיא נוֹדֶרֶת וְאוֹמֶרֶת "וּנְתַתִּיו לַה' כָּל יְמֵי חַיָּיו" (שמואל-א, א, יא) – שֶׁמָּא הִקְרִיבָה אֶת בְּנָהּ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא?

כָּל הַדְּבָרִים הַלָּלוּ אָמְרָה לוֹ וְלֹא שָׁמַע אֵלֶיהָ.

עָלָה וּשְׁחָטָהּ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ צוֹוַחַת: נְפָשׁוֹת הָיִיתִי מְבַקֵּשׁ שֶׁתַּקְרִיב לְפָנַי? –

"אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי וְלֹא דִבַּרְתִּי וְלֹא עָלְתָה עַל לִבִּי" (ירמיהו יט, ה).