מאמר:
על האור של ריקוד החיים/ עמיקם יסעור

לרקוד את החיים/ אסתי בר/ ארגמן-מיטב/116 

זה עתה הופיע בהוצאת ארגמן מיטב שבעריכת ראובן שבת ספר שיריה השני של אסתי בר, תושבת ראשון לציון. ספרה הראשון" רק רציתי להגיד",  יצא בשנת 2015 בעריכת עמית מאוטנר.
ראובן שבת  מציין בהקדמתו את המסע הפיוטי מאוד אשר בספר. את הרבדים השונים. את הנגיעה ברגעים משמעותיים בחיים. את הנגיעה באמונה ובבורא. ארבעה שערים לספר הראשון, "ריקו לירי, מתאר זיקות גומלין בין כתיבתה לבין חייה. השני "ריקוד ילדות" מתאר נופי ילדות בפלאש בק. השלישי , "ריקוד אהבה בטנגו", מתאר אהבת גבר ואישה . הרביעי מילים רוקדות הוא התכתבות המשוררת עם חומר השירה.ראובן מצטט בהקדמתו את השירים : קולי, ריח חיים, איתקה, תל אביב, ילדה, ענן אהבה ועוד. עד כאן הקדמתו.
שם הספר 
"לרקוד את החיים" מבטא איזו אמת או עצה הבאה מתוך ניסיון חיים. הריקוד מבטא כמה דברים. גם שמחה, גם דבקות בחיים, גם ריחוף וגם קשר לאדמה וכמן סוג של אקסטזה. ריקוד בא ברגעים של שמחה. הוא מבטא גם את האופטימיות הים תיכונית ראו את היוונים. ראו את האי כרתים. האופטימיות היא גם כוח למרות שפסימיסטים רואים את עצמם ראליסטיים וצמודים למציאות. הריקוד ורוח השירים של הספר מבטאים התענגות על היש. כעין אופטימיות נוסח לייבניץ בן המאה ה 18 אשר סבר כי עולמנו הוא הטוב שבעולמות. אך אין זו אופטימיות הנובעת מתמימות ,אלא מ כזו תוך ניסיון חיים. ניסיון של כאב כפי שהובע בספר הראשון.
אופטימיות ואור
אופטימיות זו חוזרת ומופיעה בספר באזכורים רבים של המלה אור. ראיית האור תמיד קשורה אל המשיכה ואל הטוב. גם הפילוסוף היושב במערה במשלו הנודע של אפלטון יוצא להביא את האור. דומני כי בקובץ שלפנינו אין התנגשות בין אור לחושך אלא קריאה אל האור. המשיכה לאור והקריאה לרקוד את החיים מבטאים גם את המהות של תפיסת העולם של המשוררת. יכולת של שליטה ולא דטרמיניזם פטליסטי  פסימי וגם לא סטואיות קרה של השלמה. אופטימיות המנוגדת לאקזיסטנציאליזם הסרטריאני לפיו אדם מושלך לעולם.
ועוד על הספר
יש כאן שירים על אישה ומהותה. דומני כי ניתן להגדיר את הכתיבה ככתיבה נשית. יש שירים שיש בהם עצות לנכדה. מעין ציווי בדבר הדרך הנכונה והראויה. יש שירים הגותיים שעיקר אמירתם הוא על האדם ועל החיים. יש שירים של הלכי רוח. רגעים מסוימים המועלים כאן בעטה של המשוררת. יש שירים המעלים זיכרון מסוים. רובם כתובים בלשון הווה., כאשר השאיפה היא אל הלירי והתמציתי. גם החלום מופיע בכמה שירים גם הכמיהה. הטון הוא מעין תערובת של המז'ורי ומינורי גם יחד. כך נראה לי. בשירים שונים יש תחושה של התפעמות. כך, למשל, בשיר הנקרא "העולם הוא יפה".

המחברת היא תושבת ראשון לציון. בעלת תואר ראשון במדעי החברה. לימדה חינוך גופני. אחר כך לימדה אנגלית ומחשבים עסקה בעיצוב גרפי למדה בסדנאות של יקיר בן משה, עמית מאוטנר, ענת זכריה.