שיר:
אַהֲבַת יַלְדוּת/ יהודה ניסן 

לְעִתִּים בֶּעָבָר אֲנִי נִזְכָּר

עוֹדֶנִּי יֶלֶד וְכִמְעַט נַעַר

אַהֲבָה רִאשׁוֹנָה אֵינָהּ נִשְׁכַּחַת

אֲפִלּוּ גַּם שֶׁאֵינָהּ מִתְפַּתַּחַת

יַלְדָּה יָפָה מֵהַקִּבּוּץ הִגִּיעָה

לְבִקּוּר בְּכָל חֹפֶשׁ לַסַּבִּים הִתְמִידָה

בְּיַחַד הָלַכְנוּ לְשָׁחוֹת בַּבְּרֵכָה

בַּמַּיִם הָיְתָה יָפָה כִּנְסִיכָה

אֲבָל יָמִים חָלְפוּ

וְהַסַּבִּים אֶת הַשְּׁכוּנָה עָזְבוּ

זִכָּרוֹן מָתוֹק נִשְׁאָר בְּלִבִּי

זֹאת אַהֲבָה שֶׁל שְׁנוֹת יַלְדוֹתַי

חָלְפוּ עָבְרוּ עֶשְׂרוֹת שָׁנִים

תַּחֲנוֹת רַבּוֹת בַּזְּמַן עָבַרְתִּי

נִזְכָּר בַּנַּעֲרָה יְפַת הַפָּנִים

עַל קוֹרוֹתֶיהָ  דָּבָר לֹא יָדַעְתִּי

פָּנִיתִי לַקִּבּוּץ לְבָרֵר אוֹדוֹתֶיהָ

נִדְהַמְתִּי מִמָּה שֶׁשָּׁמַעְתִּי עָלֶיהָ

נִפְטְרָה מִזְּמַן כָּךְ לִי נֶאֱמַר

רַק זִכָּרוֹן עָבַר מִמֶּנָּה נִשְׁאַר