שיר:
תְאוֹמִים בְּמָזָל  / אסתר קאפח 
    

קַמַר בַּת חַמֲמָה

הָרְתָּה תְּאוֹמִים לִבְרָכָה

וּבַּלֵידָה עֲזָבוּהַ לְאֲנָחָה

גַּם בַּשֵׁנִית וְגַם בַּשְׁלִישִׁית

זוּגוֹת-זוּגוֹת - תְּאוֹמִים

תֵּאוֹם לא נוֹתָר לְסָבָתִּי.

יְרוּשָׁה כָּזוֹ הָיְתָה לְאִמִי

בְּעֵת לִדְתָּהּ בְּבִטְנָהּ תְּאוֹמִים

כִּמְעַט מוּשְׁלָמִים, קָבַר אָבִי

וְנֶאֱנָח, שְׁנֵיהֶם הָיוּ בָּנִים.

לְדוֹדָּתִי לֹא מַעֲצוֹר ולֹא יְרוּשָׁה.

בַּת-כּוֹכָב לָהּ וְעוֹדֶנַה רָוָקַה.

נֵלֶך לְבַּנְק הַזֶּרַע אָמְרָה.

עָבְרָה טִיפּוּלִים לֹא קָלִים

וּבְמָזָל תְּאוֹמִים כִּשְׁנֵי עֳפָרִים

יָלְדָּה תְּאוֹמִים, תָּאֳמֵי צְבִיָּה.