סיפור:
יד לבנים/זאב ליכטנזון
לא בטוח שזה קרה בכלל. .
אי אפשר להתאמץ לזכור, ואי אפשר לשכוח בכוח.
בכל זאת אספר ואת תעשי בזה מה שאת רוצה.
זו לא היית את על הספה עם לא-תינוקך בן השנתיים בערך.
היא כן הייתה. בדיוק סיימה להתרחץ ולכבס גם את הקטן ועכשיו שכבה עירומה על המיטה ועליה מונח הזאטוט , עדיין בלתי מחותל. חופשיים בגנעדן-הטרום-תפוחי ומנוחש.
אני שכבתי על שזלונג פינתי , ממתין שתתחיל לעבוד. ממתין בתפקידי כאיש צעיר ,חשוף
וקטוע רגל. מאתיים שקל לשעה.
מתבונן. בהחלט מסקרן, כי הקטנטן החליק בזה הרגע מגבעת הבטן המוגבעת שלה, נושר
אל המפגש המסורק שבין ירכיה.
בהינף ברכיים זריז, קלטה אותו בחיבוק עב רגל וחלק, אוחזת בו מהמשך נסיעתו מטה.
הערסול הבין ירכי ומדושן מצא חן בעיניו והוא גרגר בשביעות מתוקה.
שימי לב, לא בטוח ששמעתי וזה מה שראיתי, אבל ככה .היא הדביקה את היהודי הזעיר
ומתוקנן שלו בדיוק אל ליבת הפער. "הייתי מכניסה אותך בחזרה. הרי אין בשביל מה לצאת
ואל מה לצמוח ולברוח. כאן הכנסתי אותך ומכאן ירקתי אותך החוצה . שבע שעות לחצתי
עליך שתצא ואתה רק קרעת לי את הצורה. נכון, רציתי. זה התיקון שרציתי אחרי שאחיך
הבכור הועף מכאן עטוף בדגל ממלכתי וצודק-עצמו-לדעת. לא בשביל לדבר עליו ייצרתי
אותך ולא רוצה אותך מצבה צומחת. אז תכנס, תכנס, אין מה לחפש פה בחוץ"
זיעה דקה ליטפה את משמניה. הקטן נלחץ , מעט נמחץ ופרץ בקולות מחאה סירניים.
בתנועות ידיים מעורערות חפר דרכו אל מעלה כרסה.
היא נלחצה ובאחת שחררה פישוק נדיב וזוג ידיים זריזות למנף אותו אל ערימת שדיים .
הייתה לה רפת דשנה ומלאה כל טוב חלבי. והוא אכן התנוחח במיצוץ מהיר ושרקני. זה
הסרטון שראיתי ואלה הכתוביות הרגשניות שהמצאתי או השמעתי לעצמי.
התעצבני. לא יודע למה. תירגעי זה לא את. זה אני. זוכרת ? אני ממתין על הספה והשעון
עובד בינתיים לטובתי.
זה היה משהו בהחלט לא אירוטי, הכמו-שגלנוני הזה. לא. לא פדופילי ולא ערדליים. הכל
כמו. נכון , בעוד עשר שנים זה כבר יהיה מקוטלג כאדיפלי ערייני, אבל עכשיו רק , לא יודע
רק מה. כיוון שאני מכיר את הסיפור ויודע את סופו החרא ,זה עשה לי משהו. לא. לא דומה,
הוא מסתם לבנון ואני מהשנייה. אבל לא, לא דומה. הוא לא הגיע לבית הלוחם. הרצל יותר
התאים לו.
ירד לי השכל לידיים והרגל לקביים . היא הניחה בינתיים את הברנש השבע בתוך המיטה
הסמוכה ועשתה לימין שור ,מעבירה אלי את החזית הלא ממוגנת של כל אבריה.
המעדתי אותה בקלות רצונית אל הרצפה, תפסתי את קופסת הצבע הקרובה ביותר
והנזלתי אותה בתקיפות על מרבץ ישבניה. אדום בוהק.
הצבע? הרי היא ציירת, אמרתי לך, ואני דוגמן עירום ואותנטי של כאב מיליטנטי.
הצבע זב על עובי גב ירכיה. אש אשש.
היא עזרה בגלגולה על הגב ,משגרת אלי את מלוא כרסה ושדיה. דל קלוריות זה לא,
וזה הכעיס אותי עוד יותר. משהו סטריאוטיפי כזה. מצייר לי את השמן והרזה ודווקא לא
מצחיק אותי בכלל.
סרוחה על הגב, דוממת והזויה. נראה, כי לא משתתפת במחזה הזה ..
תפסתי את הקופסה הכחולה. עכשיו כבר בחרתי בכוונה, והצבע הניגר נחת להכניע את
האח הפעורה. כחול צבע מרגיע. היא בהחלט צריכה צינון, אחרי התרגיל שעשתה לקטן.
מזגתי, ממש לתוכה, גם ירוק זקור ואלמוני. צבעים קרים, שיעשו את העבודה.
את תועפות השדיים הכתמתי בלבן–שמנת בנאלי ואת היקף פניה סימנתי בשחור דהוי.
עוד לא נרגעתי, אבל שמתי לב, שהיא מתחילה לחזור אלי. לאט לאט השתתפה עוד
שחקנית במחזה הכאוטי שפרעתי במחשבה, בדמיון ובצבע.
מחייכת . " חשבתי, שאתה רק דוגמן שלי, פתאום נעשית גם צייר, משכיב מייצג, מעלה
מחזה בוא , תן יד, תעלה אותי. קצת ריחפתי, אבל עכשיו הכל בסדר. אפשר להמשיך,
בעצם להתחיל. תחזור לעמדה ,חייל. זו המשמרת שלך ואני חלק מתקציב הביטחון שלך.
חוזרים למערכה. באיזו מערכה הפסקנו? רק רגע, אני בוחנת את הבד. מי הטייפון של
קופסאות הצבע שלי.? מה קרה פה? שמת לב איך התיאטרון מדבר כמו צבא –מערכה,
לכבוש קהל , כיתת אומן ,הצגה פיצוץ, קהל שבוי, טוב, מה אני מבלבלת לנו
את המוח.? אתה בסדר? תזהר לא להחליק על כל הצבע הזה שנשפך פה.
דווקא מוצא חן בעיני. תן לצייר אותך עם כל הגוף. לא רק המברשת ביד שמאל שלי.
גם הוא היה שמאלי. זה גם החלק הטוב שלקח ממני. לא לקח. קיבל. אני נתתי מיד
כשיצא לי מכאן. אתה יודע, עכשיו כבר מותר לגלות, אבל רק לרגל החסרה והשותקת שלך.
אני לגמרי לא בטוחה מי היה הזרען שלו. יש לי שני מועמדים רציניים. רק עם אחד שמתי
טבעת וזה הספיק לי. לא ממש אכפת לי. עם כל הכישרונות שלו , הוא בטח תערובת
הכי מוצלחת של שניהם. מי יודע. הדיאנאיי יודע ? בעיה שלו? שילך למעבדה ממנה יגיע.
אותי לא מעניין. אני, הוא והרצל בהחלט מספיק.
והקטנטן הזה? החלטתי לארגן לי אותו כקצבה, שלא מקבלים ממשרד הביטחון. רק
משותף-חופה חדש. לא .אין לי כוח להיות חד-הורית. אז בית, כמו שצריך . יאללה, הלאה .
מה עם הפוזה שלך? אלף פעם כבר הסברתי. תתרומם קצת. כן. ככה טוב."
