צילום: יאיר בן-חיים 
השקת האסופה עוּרִי שְׂפַת עֵבֶר/ חגית בת אליעזר

לאה צבעוני היא דוקטור ללשון העברית, שכתבה עשרה ספרי עיון בתחום, עבדה באקדמיה, ערכה ותרגמה ספרים רבים. כמו כן היא הבעלים והמוציאה לאור של "צבעונים הוצאה לאור". לאה צבעוני הגתה הרעיון של אסופּת שירים על הלשון העברית, ובמשך שלוש שנים כינסה שירי משוררים בני זמננו ושירים שנכתבו בדורות הקודמים במשך אלפיים שנה.

בינואר 2018 ראתה אור ב"צבעונים" האסופה "עוּרִי שְׂפַת עֵבֶר", ובה 870 יצירות של 547 משוררים, פזמונאים ומתרגמים. היצירות מופיעות בסדר כרונולוגי - לפי שנת הלידה של המחבר. שמה של האסופה לקוח משירו של אברהם ברוך מני, שנולד בשנת 1854 בבגדאד ועלה לארץ בגיל צעיר. רוב שיריו התפרסמו לאחר מותו ממחלה קשה בן 28. השיר נמצא באסופה בעמוד 122: "עוּרִי אֵם כָּל קֹדֶשׁ עוּרִי שְׂפַת עֵבֶר / וּבְנוֹת שִׁירִי כַּנְּשָׁרִים יַעֲלוּ אֵבֶר...."

האסופה נפתחת בדבר נשיא האקדמיה ללשון העברית פרופסור משה בר־אשר. אני רואה את האיש כמומחה הגדול ביותר בעולם ללשון העברית, וכמה יפה הוא מתבטא - מעדן מלכים ממש: "רוב השירים כתובים עברית נאה ועשירה וגם מה שלא נכתב כך יש בו טעם וחן". על לאה צבעוני אומר משה בר־אשר: "ראוי גם ראוי לשבח את ד"ר לאה צבעוני על המעשה הגדול. עצם הגיית רעיון האסופה הוא מעשה גדול ורב ערך. על אחת כמה וכמה יש להעלות על נס את העבודה העצומה שהיא השקיעה בהוצאת הרעיון מן הכוח אל הפועל, בעבודת נמלים של כינוס מאגר עצום בהיקפו ובאיכותו."

השקת האסופה נערכה ב"לשון ראשון" - כנס ראש הממשלה ה-11 לשפה העברית, ב-7.2.2018, בהיכל התרבות של ראשון לציון, מול קהל רב של מוזמנים ומשתתפי האסופה ושורה של מכובדים שישבו על הבמה, נשאו דברים וקראו שירים.

את האירוע הנחה דן כנר, קריין ושדרן רדיו, אשר עבד עשרות שנים בקול ישראל ועכשיו מגיש תוכניות אקטואליה בכאן ב' של תאגיד השידור הישראלי. את ההשקה ליווה המוזיקאי מאיר ברבי בנגינה בחליל ובקלידים, שהתחזו לכלים רבים, בהם העוּד.

שלושת הדוברים המרכזיים היו פרופסור חמוטל בר יוסף – "סוד האהבה לשפה העברית", פרופסור רפי וייכרט – "שירת העברית של בני דורי", ופרופסור יוסף שטרית – "השירה העברית והתרבות היהודית לדורותיה". ד"ר לאה צבעוני סיפרה בהתלהבות על תהליך הכנת האסופה, שכלל חיפושים ממושכים, שהוכתרו בגילויים של עוד ועוד שירים על השפה העברית שנכתבו בכל הדורות ברחבי העולם, בכל מקום שבו חי עם ישראל ושמר על הגחלת היהודית ובכל שפות המקומות שבהם חי.

בסיום דבריה לאה צבעוני קראה שיר מפעים מתוך האסופה, אותו מגנטה למקרר בביתה. זהו שירו של המשורר מלכיאל לוסטרניק, יליד 1911, שפרסם ספר שירים "סופת אביב" בשנת 1935 בפולין. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, הגיע מלכיאל לוסטרניק לגטו ורשה, שם נטל חלק בארגון המחתרת הציונית 'תקומה'. באוקטובר 1943 נרצח באושוויץ והוא בן 32.

לָעִבְרִית 

אִתָּךָ לָנֶצַח בָּאתִי בִּבְרִית,

מִי יִתֵּן וְיָצְאָה נִשְׁמָתִי בְּעִבְרִית.

מִי יִתֵּן וְאֶלְחַשׁ בְּרִגְעִי הָאַחֲרוֹן

עֵת יַכֵּנִי הַמָּוֶת, מְזֵה-כְאֵב וְדַל

שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לַגְבוּרָה, לֶחָזוֹן:

יִת-גַ-דַּל!

בין שירי האסופה האחרים, שנקראו בהשקה, אציין שניים, בעלי נימה הומוריסטית.

רות אלמגור רמון, יועצת הלשון של תאגיד השידור הישראלי, קראה את שירה שהתפרסם באסופה, "הָאַרְגָּז האכזב". השיר נכתב בעקבות החלטת ועדת הדקדוק של האקדמיה על שינוי הניקוד של האות ג' מקמץ לפתח, החלטה שהשפיעה גם על צורת הרבים של המילה. לאחר מכן הוחזר הקמץ שנגזל, וטוב שרות הגיבה במהירות והספיקה לכתוב את השיר. הקהל הגיב בצחוק אוהד על הבתים הקצביים המחורזים של השיר שנכתבו בנימה רצינית-מבודחת.

הנה בית לדוגמה:

מְדֻבָּר בְּשִׁנּוּי אַרְגָּזוּת קִיצוֹנִי

מִקָּמָץ שֶׁנֶּחְטַף לְפַתָּח עַקְשָׁנִי

וּמֵאוֹת לֹא דְּגוּשָׁה לְדָגֵשׁ כַּפְלָנִי,

מִנִּיחוּתָא לְאֹרַח חַיִּים כֹּחָנִי.

נתן נחמיאס, יועץ הלשון של הטלוויזיה החינוכית (בגמלאות), קרא את שיר הילדים "מה קרה לדניאל" מאת תלמה אליגון-רוז. גיבור השיר, דניאל, תלמיד בית ספר יסודי, התחיל לדבר עברית תנ"כית בעקבות מלאכים שהופיעו בחלומו, והדבר הקשה עליו בכיתה. אחד הילדים קרא:

הַמּוֹרָה, מַשֶּׁהוּ נוֹרָא קָרָה לְדָנִיֵּאל.

הוּא לֹא מְדַבֵּר, הוּא מִתְפַּלֵּל.

עד אשר

 הַמּוֹרָה תָּמָר הֵבִינָה אֶת הַפָּרָשָׁה.

ובאה לעזרתו של הילד.

האווירה של ההשקה הייתה חגיגית ושמחה, והיה בה משהו מתנופת התנהלותה של לאה צבעוני, מהמרץ ומהחיוניות שלה.

האירוע הבא לרגל צאתה לאור של האסופה "עוּרִי שְׂפַת עֵבֶר" מתוכנן להיערך ב-6.3.2018 בבית הסופר בתל אביב.