קחי את ליבי/ אביחי קמחי של שירו של דוד ברבי
"מה שלא יהיה פשוט, פשוט לא יהיה"
על שיר אחד - "קחי את ליבי"/דוד ברבי/בספרו "מרחקי נגיעה" (עמוד 19)
עיקרי הדברים כאן נאמרו בהשקה.
את דוד ברבי הכרתי לפני פחות משנה, נפגשנו בבית העם בתל-אביב בדיונים שנסבו על מאבק המשוררים. הקשר נוצר מהר והוא התבסס על שני מאפיינים משותפים: שנינו מבוגרים ביחס למשוררים הצעירים שפועלים בקבוצת המאבק ושנינו התחלנו לכתוב בגיל מאוחר.
בכל זאת יחד עם הרבה כבוד שאנו נותנים לצעירים, העולם גם שייך לנו.
כאשר דוד ברבי ביקש מעימי שאקרא שיר בהשקה של ספרו השני, בחרתי את השיר "טולכרם" שקרוב לליבי בסגנונו החברתי/פוליטי, אך לצערי המשורר צדוק עלון בחר בו לפני. לכן "נאלצתי" לבחור שיר אחר ובדיעבד אני שמח שכך קרה, לפניכם השיר:
קְחִי אֶת לִבִּי:
''קְחִי אֶת לִבִּי
וּתְנִי לִי אֶת לִבֵּךְ'' –
שָׁר פַרִיד בְּקוֹלוֹ
הָרַךְ וְהֶעָמֹק
כְּמוֹ מוֹצִיא אוֹתוֹ
מִתּוֹךְ עוֹרְקָיו,
יַאְדִּימוּ פָּנָיו,
יַדְבִּיקוּ אוֹתָנוּ
בְּלַהַט הָאַהֲבָה
הַפְּשׁוּטָה.
הוֹפֵךְ עוֹרֵנוּ צְמַרְמַר
וְדָמֵנוּ חֲמַרְמַר,
שִׁיר הַלֵּל לְמִלָּה
פְּשׁוּטָה.
השיר מתכתב למעשה עם שיר של פריד אל-אטרש (1910 - 1974) זמר, מלחין, נגן עוד מחונן ושחקן קולנוע. הוא נולד בסוריה, מוצאו דרוזי והוא חי במצרים. (גם ברבי מוצא הוריו במדינה ערבית- תוניסיה והוא גדל במושב שתושביו יוצאי תונסיה).
פריד נחשב לאחד מהיוצרים הבולטים במוזיקה הערבית במאה ה-20 והבחירה של ברבי להתכתב איתו אינה מפתיעה. פריד אל אטרש אינו "עוד זמר", הוא נערץ על ידי עשרות מיליונים בעולם הערבי ומי שלא שמע עליו, משול בעיניי למי שלא שמע על מלחינים אירופיים גדולים. פריד הלחין וכתב את שיריו (מאות), ונדמה שדוד ברבי הולך בעקבותיו.
בתחילה היה לפריד קול גבוה ורך, בהמשך הפך הצליל לעמוק יותר. מי שיאזין להקלטות שלו מתחילת דרכו והקלטות שביצע בשיא הקרירה ישמע את השוני. ברבי מתאר בשירו את קולו הרך והעמוק שמאפיין את פריד בשיאו.
שירתו של פריד מתאפיינת בתשוקה וברומנטיות וכך גם שירתו של ברבי.
הנה לפניכם השיר המקורי של פריד איתו התכתב ברבי. אין זה תרגום מדויק ומקצועי אלא תרגום של רוח השיר כפי שעשה ברבי בעצמו מפי המוזיקאי והזמר המופלא מכפר קרא, נאג'י תאופיק ששר את השיר באזנו של ברבי.
קחי את ליבי
ותני לי את ליבך
כדי שאוכל לשאת עזיבתך
תדעי כך את כאב אהבתי
תרגישי סבלי
בעוזבך אותי
קחי את ליבי
כדי שלא ארגיש
איני יכול יותר לסבול
את שתי השורות הראשונות לקח דוד ברבי לשיר שלו, אך ההמשך שונה לחלוטין. פריד מדבר על סבל ודוד ברבי מהלל את האהבה הפשוטה, נותן את ליבו ולוקח את לב אהובתו בהרמוניה.
בשירו של פריד אין תקווה, לעומת זאת אצל ברבי אנו מוצאים שמחת חיים ואהבה מתממשת.
בשירה המזרחית מוטיב הלב בשירי האהבה תופס מקום נכבד, לא רק שלא מסתירים אותו או מחפשים לו מטפורה מחליפה, מבליטים אותו. (מי שמכיר את דוד ברבי יודע שיש לו לב ענק)
פריד וברבי מדביקים את הקהל שלהם באהבה (ומי שהיה בהשקה נדבק באהבה של ברבי). כדברי ברבי בשיר שלו, גם הקול וגם הלב יוצאים מהעורקים.
בשיר הזה כמו בשירים נוספים בולטת אהבתו של ברבי לשירה המולחנת, וההתכתבות שלו עם השירה הערבית קסומה בעיניי, כי הוא יוצר איתם גשר תרבותי המתגבר על מחלוקת פוליטית. מעט משוררים שולטים בשפה הערבית ומסוגלים להבין את המתרחש סביבנו. אני קורא לברבי להמשיך ולהתכתב עם השירה הערבית
מוטיב ההתרגשות בבית שני נראה לכאורה מעט מוגזם, אך זאת יכול לחשוב רק מי שלא שמע את פריד שר ולא ראה את התגובות של הקהל הפורץ בבכי מהתרגשות.
מוטיב התמימות והפשטות בולטים בשירתו של ברבי ואת שירו הוא מסיים באמירת שיר הלל למילה הפשוטה, וכשהיא באה במקום הנכון כמו שעושה ברבי, יש לה ערך מיוחד, כפי שברבי החקלאי מחובר לאדמה באופן הפשוט והטבעי ביותר.
לסיום אשנה מילה אחת בבית הראשון בשיר של ברבי:
קְחִי אֶת לִבִּי
וּתְנִי לִי אֶת לִבֵּךְ'' –
שָׁר דוד בְּקוֹלוֹ (דוד במקום פריד)
הָרַךְ וְהֶעָמֹק
כְּמוֹ מוֹצִיא אוֹתוֹ
מִתּוֹךְ עוֹרְקָיו...
