שיר:
לִרְקֹד עִם אוֹתִיּוֹת/ יעקב ברזילי

בְּרַחֲבָת הָרִקּוּדִים שֶׁל דִּמְיוֹנוֹתַי

רָקַדְתִּי עִם הַפְּרוּעוֹת בָּאוֹתִיּוֹת.

בְּעוֹד "אָלֶף" מְגַהֶצֶת חָזִי בְּחָזָהּ,

קוֹלַעַת רַגְלִי בְּרַגְלָהּ,

נִסְחַפְנוּ כְּאֵד מַיִם בְּסוּפַת הוּרִיקָן.

בְּזוֹ אַחַר זוֹ בָּאוּ הָאוֹתִיּוֹת

וַאֲנִי הִתְאַהַבְתִּי בְּ"וָו" מִמַּבָּט רִאשׁוֹן,

בְּמַבָּט שֵׁנִי תָּלִיתִי בָּהּ גּוּפִי

כְּמוֹ הָיְתָה קוֹלָב,

וְהִנֵּה אֲנִי עוֹבֵר מִיָּד לְיַד

וְאוֹחֵז בְּכַף יָדָהּ שֶׁל "כַּף"

וּכְבָר רוֹקְדִים

רוֹקְדִים לְאַט,

עַל בְּהוֹנוֹת נַפְשֵׁנוּ

פֶּן יוּשְׁבָּת שִׂיחַ דּוֹדִים

בֵּין רַגְלֵינוּ.

עָצַמְתִּי עֵינֵי לְכַשֵּׁף אֶת הָרֶגַע

כְּשֶׁנִּפְקְחוּ מֵחָדָשׁ

נִשְׁזְרוּ הָאוֹתִיּוֹת

וְעָשִׂיתִי אַהֲבָה עִם הַמִּלִּים.