שיר:
סוֹף דָּבָר וְהַתְחָלָה/ יוסף כהן אלרן 

וּבָא הָאֹפֶל אוֹר נָגוֹז קָפָא עוֹלָם וְיָם הָמָה

הִכּוּ גַּלָּיו מֵעֹמֶק אֶל חוֹפִים זְהֻבִּים וַאֲדָמָה

נִטְרְפָה בְּמֵי תְּהוֹם חָתְרוּ חָתְכוּ בְּנִשְׁמָתָהּ

נִשְׁטַף הַחוֹף זָחַל עָפָר אֶל תּוֹךְ הַיָּם וְנִבְלְעָה

זוֹעֶפֶת נָהֲמָה הָרוּחַ נָשְׂאָה חוֹלוֹת הִיא בִּסְעָרָה

כּוֹסָה אֶת יוֹם אֶתְמוֹל אֶת דּוֹר אֶתְמוֹל אֶת עֲבָרָהּ

וּמָה הָאָדָם הֵיכָן אָדָם עָשָׂה הָרַע וְהִתְכַּלָּה

כָּל שֶׁנּוֹתַר מִי שֶׁנִּשְׁאַר אֶת כָּל אֲשֶׁר נִבְרָא

הָיָה כְּלֹא הָיָה

וְשֶׁקֶט בָּא

וַיַּרְא כִּי טוֹב

אָמַר מֵהַתְחָלָה