הגולים המהגרים / אלפרדו פֹּרַז אלנקארט מספרדית מרגלית מתתיהו
איור: מיגל אלייאס

זְהִירוּת, אַל תִּטְעֶה,

אֵין מַשְׁמָעוֹ שֶׁל בַּיִת מוֹלֶדֶת.

בַּיִת, וְאָז לֹא כְלוּם,

אוֹ הַצֹּרֶךְ לָצֵאת צָמוּד לְצִלְּךָ

שֶׁהָפַךְ לַהֲרִיסוֹת עִם כָּל שֶׁהָיָה לְךָ,

וְאַתָּה נַוָּד עַל אֲדָמָה לְלֹא צֶבַע, בְּשָׂדוֹת יְבֵשִׁים

מַכְפִּיל בְּתוֹכְךָ אֶת הָעֶצֶב.

וּסְעָרָה אַחַר סְעָרָה בְּקִיּוּמְךָ הָאַחֵר

לְשָׁם נִזְרַקְתָּ , וְאֵינוֹ קָרוֹב

לַמָּקוֹם מִשֶּׁלְּךָ, וְנִקְרַע חֶבֶל הַטַּבּוּר

בְּשַׁחַר לֹא צָפוּי.

תָּשׁוּשׁ,

מְעֻלָּף, רַגְלֶיךָ חוֹצוֹת גְּשָׁרִים

לְלֹא הֲדוֹם תְּפִלָּה,

בְּאֵין מָקוֹם לַדְּמָעוֹת נוֹשְׁרוֹת, לִבְכִי יֶלֶד

אוֹ לִיבָבַת גֶּבֶר מְעוֹרֵר רַחֲמִים.

אַל תִּשְׁאַל מַהִי מוֹלֶדֶת, מַדּוּעַ מְקֻדָּשׁוֹת

הֵן הַתְּשׁוּבוֹת וְרַק מַעֲטִים יוֹדְעִים דַּי

עַל מַשְׁמָעוּת אֲדָמָה מִזְדַּעֲזַעַת בָּהּ מְטֻלְטָלִים רַבִּים

מֵחַג אֶל חַג.

נְקִישׁוֹת עַל דַּלְתְּךָ, יִהְיוּ סִימָן

וְלֹא תִּהְיֶה בְּרֵרַת בְּחִירָה.

בַּיִת, וְאָז לֹא כְלוּם, גַּם אִם תַּכְפִּיל  תְּחִנָּתְךָ

מִבֵּין שְׂפָתֶיךָ הַנְּקִיּוֹת

וְאוֹר פָּנָס תִּשָּׂא בְּיָד יַצִּיבָה.

לְמוֹלֶדֶת זָרָה תֵּלֵךְ,

וְתִשְׁתֹּק,

וְתָבִין,

כְּמוֹ יָתוֹם לְלֹא יְרֻשָּׁה.

LOS ÉXODOS, LOS EXILIOS

I

¡Cuidado!, ¡no te confundas!
Tener una casa no significa tener una patria.

Una casa, y luego nada, 
o la ruda necesidad de partir pegado a tu sombra,
trocado en ruinas todo cuanto tenías,
errante por suelos sin color, por campos resecos
redoblándote la agonía.

Tormenta y más tormenta en el otro existir
al que eres lanzado, cerca 
de ningún lado de lo tuyo, roto el cordón umbilical
por un inesperado amanecer:
exhausto, 
desfalleciente cuando tus pies pasan puentes
y luego no hay reclinatorios
donde sollozar a cuentagotas o soltar vagidos de niño
u hombre enternecido.

No preguntes qué es la patria, porque sagradas
son la respuestas y pocos saben lo suficiente
de ése tembloroso suelo que muchos tamborilean
de fiesta en fiesta.

Tocarán a tu puerta, y será la señal
y no habrá ocasión para elegir.

Una casa, y luego nada, aunque invoques dos veces
con labios limpios
y alces tu lámpara con mansedumbre.

Irás a patria ajena
y callarás, 
y aprenderás
como huérfano sin heredad.

• ·      אלפרדו פרז אלנקארט-משורר ומסאי , נולד בפרו, חי מילדותו המוקדמת בספרד.משנת 1987 פרופ' למשפטים באוניברסיטת  סלמנקה. ספרד.משנת 2005  חבר באקדמיה לשירה של קסטיליה  לאון.פרסם 14 ספרי שירה. מפיק ומארגן מזה 18 שנים את הפסטיבל לשירה הבינלאומי איברו אמריקה.

פרסים:

פרס בינלאומי לשירה - “מדליית וינסנטה  גירבסי"

פרס "חואן דה באניוס"  ועוד.

שיריו תורגמו ופורסמו בשפות רבות. ביניהן:

אנגלית, יפנית, איטלקית, גרמנית, הולנדית, ערבית, רומנית, ויטנאמית ועוד.